Basya Tsybukmakher
תהילים פרק לט
Псалом 39
Молитва Давида о страданиях. Но не претензия и негодование в ней, а сокрушение, что боль, духовная и физическая, отрывает человека от изучения Торы, препятствуя обретению грядущего мира… А дни человеческие скоротечны, и никому неведом его конец.
| English | Hebrew | English transliteration |
|---|---|---|
1. For the Leader, for Jeduthun. A Psalm of David. 2. I said: 'I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; I will keep a curb upon my mouth, while the wicked is before me.' 3. I was dumb with silence; I held my peace, had no comfort; and my pain was held in check. 4. My heart waxed hot within me; while I was musing, the fire kindled; Then spoke I with my tongue: 5. 'LORD, make me to know mine end, And the measure of my days, what it is; Let me know how short-lived I am. 6. Behold, Thou hast made my days as hand-breadths; and mine age is as nothing before Thee; surely every man at his best estate is altogether vanity. Selah 7. Surely man walketh as a mere semblance; surely for vanity they are in turmoil; He heapeth up riches, and knoweth not who shall gather them. 8. And now, Lord, what wait I for? My hope, it is in Thee. 9. Deliver me from all my transgressions; make me not the reproach of the base. 10. I am dumb, I open not my mouth; because Thou hast done it. 11. Remove Thy stroke from off me; I am consumed by the blow of Thy hand. 12. With rebukes dost Thou chasten man for iniquity, and like a moth Thou makest his beauty to consume away; surely every man is vanity. Selah 13. Hear my prayer, O LORD, and give ear unto my cry; keep not silence at my tears; for I am a stranger with Thee, a sojourner, as all my fathers were. 14. Look away from me, that I may take comfort, before I go hence, and be no more.' | א לַמְנַצֵּחַ לידיתון (לִידוּתוּן), מִזְמוֹר לְדָוִד. ב אָמַרְתִּי-- אֶשְׁמְרָה דְרָכַי, מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי: אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם-- בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי. ג נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב; וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. ד חַם-לִבִּי, בְּקִרְבִּי--בַּהֲגִיגִי תִבְעַר-אֵשׁ; דִּבַּרְתִּי, בִּלְשׁוֹנִי. ה הוֹדִיעֵנִי יְהוָה, קִצִּי--וּמִדַּת יָמַי מַה-הִיא; אֵדְעָה, מֶה-חָדֵל אָנִי. ו הִנֵּה טְפָחוֹת, נָתַתָּה יָמַי-- וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ; אַךְ כָּל-הֶבֶל כָּל-אָדָם, נִצָּב סֶלָה. ז אַךְ-בְּצֶלֶם, יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ-- אַךְ-הֶבֶל יֶהֱמָיוּן; יִצְבֹּר, וְלֹא-יֵדַע מִי-אֹסְפָם. ח וְעַתָּה מַה-קִּוִּיתִי אֲדֹנָי-- תּוֹחַלְתִּי, לְךָ הִיא. ט מִכָּל-פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי; חֶרְפַּת נָבָל, אַל-תְּשִׂימֵנִי. י נֶאֱלַמְתִּי, לֹא אֶפְתַּח-פִּי: כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. יא הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ; מִתִּגְרַת יָדְךָ, אֲנִי כָלִיתִי. יב בְּתוֹכָחוֹת עַל-עָוֹן, יִסַּרְתָּ אִישׁ-- וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ; אַךְ הֶבֶל כָּל-אָדָם סֶלָה. יג שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה, וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה-- אֶל-דִּמְעָתִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ: כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ; תּוֹשָׁב, כְּכָל-אֲבוֹתָי. יד הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה-- בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי. |
|