הרב ברוך פרוכטר
חינוך מתבגרים: מאפייני תקופת המעבר
לעילוי נשמת אהובה בת דניאל
אל תאבדו את הקשר עם הילדים!
למרות שכפי שאמרנו קודם, היחס של בני הגיל הוא גורם מכריע בתקופה הזאת, אין להמעיט בתפקיד ההורים בהתפתחות המתבגר. חשוב לא לאבד את הקשר עם הילד, להמשיך להתעניין בחייו, בהצלחותיו ובכישלונותיו, להכיר את הנושאים שמעסיקים אותו ולא להתייאש אם בתחילה התשובה לכל שאלה תהיה ״בסדר״ הקבועה. גם אם הילד המתבגר אינו מראה לכם זאת, למעשה חשוב לו מאוד להרגיש שמבינים אותו — לא רק בחברת בני גילו, אלא גם בביתו. אותו אמון שבנינו בילד מאז לידתו יסייע לנו לעבור את תקופת ההתבגרות באופן פחות כואב, ובעזרת שמים יישאר עמו האמון הזה לכל החיים.
מה עושים?
נבחן כמה צעדים מעשיים ליצירת קשר. ראשית, מכיוון שהמתבגר מציג את עצמו כבוגר, התייחסו אליו בהתאם! פנו לילד כאל אדם מבוגר, השתדלו לציין כל מקרה שבו התנהג בבגרות אמיתית והעניקו לו אמון רב ככל האפשר. לפעמים אפשר לומר משהו כמו: ״תגובה ילדותית כזאת אינה מתאימה לבחור רציני כמוך״. אבל אסור בתכלית לומר: ״אתה עדיין ילד! אתה לא מבין כלום! אי אפשר לסמוך עליך בשום דבר! שכחתי עד כמה אתה עדיין תלוי באחרים״, וכיוצא בזה. ביקורת כזאת לא תועיל, ואילו הנזק יהיה עצום.
איסור נוסף להורים — ביקורת.
גם אם קשה להתאפק, וגם אם למתבגר בהחלט מגיעה ביקורת, למען הצלחת התהליך צריך לוותר על כל סוג של תלונות ותוכחות. אפשר לנסות לדבר עמו כעם מבוגר, ולספר שמעשיו מכאיבים לכם אישית. אבל היו תמיד מוכנים לשמוע בתגובה משהו בסגנון: ״אבא, אני כבר מבוגר בדיוק כמוך. אני לא מתערב בחיים שלך, וגם אתה, בבקשה, אל תתערב בחיים שלי״. כדאי לפנות רק לרחמיו של המתבגר, ולא למצפונו. כמו במקרה של הצבעה על ילדותיותו, סביר שכל ביקורת לא תביא את התוצאה הרצויה, אלא תגרום לעלבון. העלבון עלול להפוך להתבצרות סגורה, ובשלב הזה כבר קל ״לאבד״ את הילד. לכן: לשבח — כן; לבקר — לא.
כמה עצות מעשיות
איך נצביע בפני הילד על תכונותיו החיוביות והבוגרות, גם אם בכנות איננו מצליחים למצוא אותן? דרך מועילה תמיד היא לבקש עצה בכל הזדמנות. אצל הורים חכמים, למשל, כשהילד מגיע לגיל בר או בת מצווה, חוש הטעם ״נעלם״ פתאום לחלוטין. אבא כבר אינו יכול לבחור בעצמו כובע או חליפה, ואמא אינה מסוגלת להתארגן לשום אירוע בלי לשאול את בתה איזו שמלה ללבוש.
אל תחששו לשאול לדעתו של המתבגר, גם אם ההצעות שלו מבהילות אתכם. ראשית, לפעמים כולנו צריכים להיות קצת שחקנים; ושנית, תופתעו לגלות שפע של חוכמה ורעיונות חדשים בראשו של מי שרק אתמול היה ילד! ליד איזה קיר להציב את הספה? מה להכין היום לארוחת ערב? לאיזה מלון לנסוע לחופשה? גם אם הספה תפריע ואתם אינכם סובלים פסטה, אי־הנוחות הזמנית תחזיר את עצמה פעמים רבות בבניית קשר איתן, שכנראה יישמר לכל החיים.
המתבגר יכול לעזור באמת בחינוך האחים והאחיות הצעירים.
אין זה סוד שבכל משפחה ברוכת ילדים יש ילד שפשוט אינו יכול לשבת בשקט. ליד השולחן רגליו מגיעות לכל כיסא ומפריעות לאחרים לאכול; בזמן משחק הוא מצליח לקחת צעצועים מכל המשתתפים בבת אחת; וחמש דקות לאחר כניסתו לחדר שורר בו תוהו ובוהו. רק אתמול בתכם בת השלוש־עשרה הצטרפה בשמחה לתעלולים, והיום היא בעלת בריתכם הנאמנה! הזמינו אותה לדיון משפחתי, שוחחו יחד איך להתמודד עם השובב הקטן, ובסיום מנו אותה לאחראית לסייע לו להשתפר!
כמובן, אין פירוש הדבר שבוטל הפיקוח של ההורים. אבל תפקיד בוגר באמת כזה ודאי יחזק את הערכתו העצמית של המתבגר, וגם להורים יהיה הרבה יותר קל, בידיעה שהתווסף להם עוזר או עוזרת נפלאים ואחראיים כאלה. ואל תפחדו להגדיל את האחריות! ככל שהיא גדולה יותר, כך טוב יותר — לכולם.