הרב ברוך פרוכטר
חינוך מתבגרים: המאפיינים של תקופת המעבר
מוקדש לעילוי נשמת אהובה בת דניאל
פגיעה אינה קשה כמו בגידה
אין ספק שלעיתים קרובות קשה לגרום למתבגר לשוחח. הוא עלול להיפגע מחוסר עניין מצדנו או מתגובה שנראית לו לא מתאימה. אבל אם הילד ממשיך לתת בכם אמון, דווקא בתקופה הזאת צריך להיזהר במיוחד שלא לבגוד באמונו בשום דרך. ברור שמתבגרים חווים כל דבר בעוצמה רבה במיוחד, אך את ממדי האסון של בגידה — בייחוד מצד ההורים שבהם בטח — פשוט אי אפשר להעריך. לעיתים קרובות, דווקא בגיל הקשה הזה, מילה אחת שהורה אומר בחוסר זהירות עלולה לשים קץ לכל צורה של אמון לכל החיים.
נביא דוגמה: בת התלוננה בפני אמה שאינה מצליחה במבחן מפני שהמורה נגדה. כיצד תנהג אם חכמה? קודם כול, היא לא תבקר את בתה ולא תאשים אותה בחוסר אובייקטיביות. לאחר מכן כדאי לברר מה הסיבה לציון הנמוך. ייתכן שהבת למדה מעט מדי את הנושא. לא קשה להתקשר לכמה חברות לכיתה ולברר כמה פעמים קראו את החומר לפני המבחן. אם מתברר שהן למדו, למשל, שלוש שעות והבת שעה אחת בלבד, ברור באופן אובייקטיבי שלמבחן הבא צריך להתכונן בהתאם. אפשר לשבת יחד על החומר, לשוחח עם המורה ולבקש אפשרות למבחן חוזר. בלי ביקורת, עם מרב הסודיות והתמיכה.
אילו טעויות אפשריות מסתתרות כאן?
ראשית, כפי שכבר הזכרנו לא פעם, כל ביקורת ומשפטים כמו ״ידעתי שזה כך״ עלולים לסיים שיחה שעוד לא החלה. שנית, בשיחה עם חברה לכיתה או עם אמה מיותר לחלוטין לומר: ״עכשיו אני רואה — הכול בגלל ששרהל׳ה שלי למדה מעט כל כך, איזו עצלנית היא״. חשוב במיוחד לא לדבר על כך עם איש אם הבת הדגישה שהיא משתפת את אמה בסוד גדול. הרי אם המידע ה״סודי״ יגיע דרך אמה של החברה אל המורה, ומשם יחזור אל גיבורת הסיפור עצמה דרך אנשים אחרים, אין ספק שאת הסוד הבא האם כבר לא תדע לעולם.
כמובן, יש מקרים שבהם אי אפשר להסתדר בלי עזרת המורה או המחנכים בישיבה. אבל גם כשאין מנוס מלדון בסודות הילדים עם צד שלישי, שקלו שוב ושוב אם אפשר לסמוך על אותו אדם. כדאי גם להדגיש שאתם מפרים את הסודיות אך ורק לטובת המתבגר, שהוא עצמו אינו צריך לדעת על כך בשום פנים ואופן, ובוודאי שאין לפרסם את הדברים.
היו דוגמה לילדיכם — לא רק במילים, אלא גם במעשים
אפשר לבלות שעות ארוכות בשיחות על מה טוב ומה רע. חכמי תורה רבים כותבים — וגם הניסיון מראה זאת — שילדים קולטים הרבה יותר טוב את מה שהם רואים מאשר את מה שמספרים להם. אם מתבגר רואה מדי יום יחסים הרמוניים במשפחה, גם הוא ישאף להרמוניה. אם הילד רואה גבולות ברורים של פרטיות בין ההורים, גם הוא יכבד את הגבולות האלה. אם תקצו לילד המתבגר מרחב אישי מסוים ולא תתערבו בו, סביר שלא ינסה להרחיב את המרחב הזה ולא יסתיר פרטים חשובים.
אחד הכללים החשובים ביותר בחינוך הוא להיות דוגמה חיה ולא לעשות בעצמכם את מה שאינכם רוצים לראות אצל ילדכם. כשמדברים על חשיבות הנדיבות — חלקו עם אחרים! כשמשכנעים בחשיבות לימוד התורה — למדו בעצמכם! כשמדברים על צניעות — הביטו בעצמכם! חשוב שלא יהיו סתירות בין המילים למעשים, ולהיות ישרים — לא רק עם הקב״ה, אלא גם עם ילדיכם.
האמון במתבגר הוא אחריות ההורים
בשלב מסוים של התבגרות הילד נאלצים ההורים לעשות בחירה לא פשוטה: לתת אמון או לא? האם הילד שלי התבגר מספיק כדי שנרשה לו את מה שהוא מבקש? זו שאלה קשה מאוד, ואי אפשר לענות עליה באופן חד־משמעי. אבל היחסים העתידיים ביניכם תלויים במידה רבה בתשובה שתיתנו לילד.
הבת מתכוונת לחזור מאוחר יותר מבית הספר מפני שהיא הולכת ללמוד אצל חברה — להרשות לה או לא? הבן הולך לבריכה עם חברים — האם הוא בוגר מספיק, והאם לא יעשו יחד שטויות? ומה אם לא מדובר בכמה שעות של היעדרות, אלא בטיול של יומיים בלי מורים ומדריכים?
בתיאוריה, כבר כמה שנים אינכם מחמיצים שום הזדמנות להדגיש כמה הבן או הבת שלכם בוגרים ועצמאיים. אבל מה באשר למעשה?
כפי שאמרנו, הבחירה בידיכם, אבל עדיף להרחיב בהדרגה את גבולות האחריות, ובשום פנים ואופן לא לתת לדברים להתנהל מעצמם. אם הילד הולך לבקר אצל מישהו, טרחו לברר הכול על המשפחה הזאת ועל מה שבאמת עושים שם. אם הילד מתעניין בחוג מסוים, בררו מי מילדי מכריכם משתתפים בו ועד כמה הם מרוצים. ובאשר לדוגמה של נסיעה ממושכת — בכל קבוצה יש חבר מבוגר יותר, אחראי יותר ושאפשר לסמוך עליו; בקשו ממנו להשגיח על ילדכם!
נחזור שוב: האמון שתיתנו למתבגר ישתלם פעמים רבות באמון שלו בכם כשמדובר בדברים החשובים לכם באמת.