בתיה ציבוקמאכר
חינוך מתבגרים: המאפיינים של תקופת המעבר
מוקדש לעילוי נשמת אהובה בת דניאל
לשמור על הכבוד — בכל מחיר
אחת הטעויות הנפוצות של הורים היא לחשוב שבעזרת נוכחותם של אחרים הם יכולים להשפיע על ילדיהם. להפך! הדבר הקשה ביותר שמתבגר יכול לחוות — ואולי כל אדם, בלי קשר לגילו — הוא כשהוריו נוזפים בו בנוכחות בני גילו או אנשים אחרים החשובים לו. למשל, בת גדולה מדברת בטלפון עם חברה, וברקע אמה צועקת שהיא עצלנית ואינה עוזרת כלל בבית. האם ילדה כזאת תהיה לעוזרת טובה יותר? להפך, בפעם הבאה היא תעדיף לא להופיע בבית כלל, או לבחור מקום נוח יותר לשיחה עם החברה, הרחק מביקורת ההורים.
או למשל, בחור שנמצא בבית בחופשה או בשבת לומד פחות מכפי שהוריו היו רוצים, או מאחר לתפילה. אם המידע יגיע למחנכיו בישיבה ויהיה ברור שמקור התלונות הוא ההורים, כבר לא יהיה אפשר לדבר על אמון. להורים כאלה אין סיבה להתפלא שבנם הפסיק לבוא לביקורים ומעדיף לבלות יותר זמן בישיבה או אצל הורי חבריו.
אין לשכוח שכבר אין מדובר בילד, אלא באדם שאישיותו כמעט התגבשה, ובידיו חופש רב בקבלת החלטות.
אם אינכם יכולים לעזור — גלו הבנה
כך או כך, מדי פעם גם המתבגר המסוגר והעצמאי ביותר נאלץ לפנות להוריו לעזרה, בין שזו בקשה לסיוע כספי ובין שזו תמיכה נפשית. כאן חשוב לגלות מרב הבנה והזדהות, ולא להרחיק את הילד בהטפות ובסירובים נחרצים. ראשית, יש לעשות את מרב המאמצים למלא את הבקשה, מוזרה ככל שתיראה לכם. שנית, אם אין שום אפשרות לעזור, במקום ״לא״ אמרו: ״אתה צודק, אנחנו תומכים בך לגמרי, אבל לצערנו הקב״ה לא תמיד נותן לנו את כל מה שאנו מבקשים ממנו״. אפשרות טובה היא להציע למתבגר למצוא בעצמו דרך שבה בקשתו תוכל להתממש.
נביא דוגמה: לכל השכנים בחדר בפנימייה יש פיג׳מה מסוג מסוים, למשל עם פסים כחולים וחמישה כפתורים. ולבן שלכם, דווקא, יש פיג׳מה מסוג אחר. מצחיק להקדיש תשומת לב לפרטים קטנים כאלה? הבן שלכם לא חושב כך; להפך, נדמה לו שדווקא בגלל הפיג׳מה הזאת מסתכלים עליו באופן מוזר ולא רוצים להיות חברים שלו. צריך להודות שההיגיון נמצא בצד ההורים: הפיג׳מה באיכות מצוינת, קניתם אותה לאחרונה במיוחד לבן, יתרה מזו — הוא עצמו בחר אותה, והיא גם לא הייתה זולה כלל. פיג׳מה חדשה תעלה אפילו יותר, ולמשפחה דווקא אין כרגע כסף פנוי לרכישות מיותרות כאלה.
וכאן אנו מגיעים לשלוש האפשרויות שהוצעו לעיל:
ראשית, ללכת בדרך הקלה ביותר — למצוא את הסכום הנדרש ולרכוש את הפיג׳מה הנחשקת ״כמו של כולם״, תוך הסכמה שבכך יסתיימו ההפתעות בתחום הביגוד. שנית, לשוחח עם הבן על המצב הכלכלי של המשפחה; להיזכר במקרים שבהם אתם עצמכם רציתם מאוד דבר מה אך לא יכולתם להרשות לעצמכם לקנותו, ולהבטיח שברגע שיהיו אמצעים, ואם עניין הפיג׳מה עדיין יהיה רלוונטי, תקנו אותה בוודאי. ולבסוף, להציע למתבגר לחשוב בעצמו ולמצוא פתרון: איזה סעיף בתקציב אפשר לצמצם לטובת אותה פיג׳מה?
כמובן, דוגמת הפיג׳מה חשובה כאן רק לשם המחשה; בחיים יש הרבה יותר מצבים התחלתיים וגם דרכים לצאת מהם. העיקר הוא להראות את קו ההתנהגות הכללי של ההורים: אנחנו יחד, אנחנו מרגישים את מה שאתה מרגיש, מה שחשוב לך חשוב גם לנו, בוא נשתף פעולה ונחפש מוצא יחד. כך, גם אם לא תוכלו לעזור לילד בפועל, לא תאבדו אותו. להפך, הוא שוב ישתכנע עד כמה התמזל מזלו שיש לו הורים רגישים ומבינים.