הרב ברוך פרוכטר
חינוך מתבגרים: מאפייני גיל המעבר
לעילוי נשמת אהובה בת דניאל.
״קשיי תרגום״
גם בני זוג החיים יחד שנים רבות מבינים לעיתים משפט בדרכים שונות: הבעל אמר דבר אחד, והאישה שמעה והבינה דבר אחר לגמרי. על אחת כמה וכמה מתבגר, הרואה את העולם כולו דרך רגשותיו! אל תתפלאו אם תצטרכו לחזור על כל משפט כמה פעמים. שמחו אם משמעותו תגיע לילדכם ללא עיוות, אפילו בניסיון השלישי. ברוב המקרים, משום שהעולם נראה לצעירים בשחור ולבן בלבד, כל מה שתאמרו ייתפס כהוכחה לכך שהם צודקים או כביקורת קשה.
אולי שמתם לב שבכיתות הביניים והכיתות הגבוהות כמעט אין מורים ״רגילים״: בעיני המתבגר המורה בדרך כלל מדהים או גרוע לחלוטין. בפועל, ייתכן שהמורה מקפיד על כל היעדרות ומבחן שלא נכתב, או שמצא גישה מיוחדת לתלמיד ומדגיש ללא הרף את מעלותיו. בכל מקרה, אל תקבלו כל מידע מן המתבגר בלי בדיקה. כדאי לבדוק בעצמכם אם הדברים אכן כך. תקשורת היא דו־צדדית, וראוי ללמוד לתקופה מסוימת את שפת הרגש המיוחדת לגיל הזה.
מפעם לפעם אינכם מרוצים מהתנהגות הילד, ואין לכם סבלנות להתעלם ממעשיו או ממה שאינו עושה, ולכן אתם מחליטים לומר לו זאת ישירות. עצרו! זכרו שמכל נאומכם המחושב והמבריק, על טיעוניו ההגיוניים, הוא ישמע רק ״אתה רע״ או ״אתה טועה״, ושום תיקון לא יבוא. במקום זאת נסו לדבר איתו כבוגר על נושא כללי, אולי בעזרת ציטוטים מן התורה ומפירושי חז״ל.
למשל, אם הילד מאחר תמיד, ישן יותר מדי או אינו שם לב לזמן, דברו איתו על הזמן בכלל. מהו זמן? מדוע חשוב לנו לחיות במסגרת זמנים? איזה מקום יש לזמן ביהדות? שיחה כזאת עשויה להועיל בכמה כיוונים: היא תחזק את הקשר ביניכם, ואולי הוא יפיק ממנה תועלת ויסיק מסקנות נכונות.
כך גם לגבי חברה שאינה מתאימה בעיניכם. חשבו מה בדיוק אינכם אוהבים בה.
מדוע אינכם רוצים שילדכם יהיה חלק ממנה? אולי זהו דפוס התנהגות המאפיין את חבריה. דוגמה לכך היא ליצנות, זלזול בערכים אמיתיים. מצד אחד, גישה קלילה לחיים מושכת: נעים להיות עם אדם שמחייך תמיד ומוכן לשעשע את חבריו בבדיחה טובה. אבל כשהחיים כולם הופכים לבדיחה ולא נשאר דבר בעל משקל וערך, זו כבר בעיה. חז״ל ציינו את סכנת הליצנות המיוחדת. הגאון מווילנה, למשל, ראה בה מידה שאינה מתיישבת כלל עם התורה. הליצנות מביאה טומאה לעולם, משום שהיא הופכת דברים קדושים לחול ודברים רציניים לבלתי רציניים, ואינה משאירה באדם יראת שמים. ברור שהדבר האחרון שתרצו הוא שילדכם ישב ״במושב לצים״, כפי שמזהיר דוד המלך (תהילים א, א).
אחת הדרכים לתקן את המצב היא לבקש עצה: לשאול איזו חברה, לדעת הילד, מסוכנת ביותר, למשל לבנה של חברתכם. לצד הדוגמאות הרגילות, בריונים, חוצפנים וכדומה, הזכירו גם לצים. בחנו איתו בפירוט את הסכנות בכל קבוצה. אפשר להכין מראש טיעונים וציטוטים כדי להראות את סכנתה של החברה שמדאיגה אותנו. כך, בעזרת ה׳, נוכל למצוא את המילים הנכונות ולהעביר את המסר שכדאי להימנע מחברה כזאת.
אמצעי אחרון, יעיל לא פחות
מה עושים אם החבורות כבר התגבשו, הילד הצטרף לחברה שאינה טובה, והחברה הרצויה בעיניכם אינה מקבלת אותו בקלות?
אחת הדרכים הבדוקות, מוזר ככל שהדבר נשמע בתחילה, היא לשלם לחברי הקבוצה. המתבגרים הפופולריים ביותר בחברות ״טובות״ הם בדרך כלל גם מן החכמים ביותר, ולכן אפשר לצפות מהם להבנה ולשיקול דעת. הסבירו איזו מצווה חשובה יוכלו לקיים אם יעזרו לילדכם להשתפר, ואילו שותפים חשובים הם עבורכם. אל תחששו להציע תגמול חומרי, כמובן בתנאי של סודיות מלאה. הניסיון מראה שאם כמה מן הילדים הפופולריים ביותר נעשים ״פתאום״ חבריו של מתבגר פחות פופולרי, אפילו לכמה שבועות או חודשים, הוא יימשך אחריהם וישתדל להתאים לדמותו החדשה.
כפי שאמרנו בתחילת הסדרה, אחד ממאפייני חברתנו הוא השקפה ברורה על טוב ורע והיעדר מוסר כפול.
ילדים טובים הם עבורנו באמת הטובים ביותר: בעלי מידות טובות, עושים טוב ושואפים לעזור לסביבתם. כך אנו רוצים לראות את ילדינו, וגם הם עצמם שואפים בתת־מודע לחברה טובה. אם מסיבה כלשהי הדבר אינו מצליח מיד, אל תמהרו לנזוף ולהאשים. חשבו מה אפשר לעשות ואיך לעזור לילד להשתפר.
ואל תשכחו את כוח התפילה: הקב״ה שותף לא רק ביצירת הילד, אלא גם בחינוכו!
ייתן ה׳ לכולנו הרבה נחת יהודית!
הכינה: גב׳ הדסה שוולב.