בתיה ציבוקמאכר
פרק ט׳
הקהילה נתנה לרבי גבריאל ירא השמיים, שהיה ידוע בלמדנותו — נרו יאיר! — חופשה של שנה, אך איש לא העלה בדעתו שלא ישוב במועד. אלא שהשנה התארכה לכמעט שלוש שנים!
בתום שלוש השנים כתבו לו הפרנסים, בכל הכבוד הראוי, שהוא עדיין יכול לשוב בשלום ולקבל מחדש את משרתו כרב, שכן בלעדיו הקהילה מרגישה כעדר ללא רועה, וקהילה כזאת אינה יכולה להתקיים בלי מנהיג רוחני ראוי. אך למען האמת עליי לומר שבמץ לא חסרו אנשים מוכשרים, גדולי תורה וחכמים הבקיאים בתלמוד. בין אלה בלט הרב המכובד רבי אהרן וורמס, הבקי בהלכה, ששימש שנים רבות רב במנהיים ובסביבתה, וכן רב באלזס.
רבי אהרן זה השיא את בנו לנכדתו של רבי גבריאל.
מטבע הדברים הוא נמנה עם תומכיו של רבי גבריאל, וטען שזה בוודאי ישוב. רבי אהרן היה איש חכם מאוד, הבקי היטב בענייני דת ובענייני העולם. לדעתו היה משקל רב, והקהילה הסתפקה בהחלטה להמתין עוד זמן מה.
לבסוף נודע לקהילה שמועמדותו של רבי גבריאל הוצעה למשרת הרב בניקלסבורג (בניקלסבורג שבמוראביה הייתה במאה השמונה עשרה אחת הקהילות היהודיות המשגשגות ביותר במרכז אירופה). קשה לתאר את הבלבול שעוררה הידיעה.
בנו של רבי גבריאל ניסה לשכנע את ראשי הקהילה להמתין עוד מעט. אך כאשר שמעו שרבי גבריאל הרשה להציע את מועמדותו למשרת הרב בניקלסבורג, החליטו הרשויות, בהסכמת רוב הקהילה, למצוא רב חדש.
ואז החלה הסערה.
תומכיו של רבי גבריאל, כגון רבי אהרן ואנשיו, עשו כל שביכולתם כדי למנוע את מינויו של רב חדש. אולם עד מהרה, באספה של כל בני הקהילה, חייבו אותם — תחת איום בקנס גדול — לבחור יורש לרבי גבריאל.
לפיכך כתבו מכתב הזמנה לרב הראשי של פראג, ברוד, בלשון האדיבה ביותר, ושלחו אותו באמצעות שליח מיוחד. כעבור זמן מה, לאחר תיקונים בחוזה, הסכים הרב הנזכר לבוא למץ.
איני יודעת אם רבי גבריאל המכובד שמע על כך, או שלא פקפק אף לרגע שעליו לשוב למשרתו. מכל מקום, הוא שב ללא דיחוי, ובהסתמך על תמיכת אנשיו הודיע שהוא מוכן לחזור ולמלא את תפקידו כרב.
איני מעזה לתאר את מה שקרה אז.
סלח לנו, ה׳, לכל אחד ואחד, על חטאינו! אין זה מתפקידי, אישה פשוטה שאינה למדנית, לכתוב על עניינים כאלה! ימחל הקב״ה לכל אחד על מה שעשה בלהט הכעס, בחופזה, אבל מה שעשו שני המחנות כדי לעמוד על דעתם היה מספיק לספר שלם. אשר לי, אני מתפללת לה׳ אלוקינו שיעניק לנו את המידות הטובות ואת יראת השמיים של שני החכמים האלה.
לאחר שרבי גבריאל שהה כאן זמן מה ונוכח שאין לשנות דבר, ושמנהיגי הקהילה לא יחזרו בהם מהצעתם לרבי אברהם ברוד, שכבר השיב בחיוב, עזב רבי גבריאל שוב. הוא יצא מן העיר בכבוד, שכן כל בני הקהילה היו ידידיו.