בתיה ציבוקמאכר
בעיר אחת, על שפת הים, חי לו יהודי. הוא לא היה עשיר במיוחד – העושר הגדול ביותר שלו היו משפחתו ולבו הטוב. שמו היה יוסף, אבל כולם קראו לו «יוסף מוקיר שבת», מפני שנהג לכבד את השבת בכבוד מיוחד.
לא הרחק משם גר עשיר וקמצן, שקינא מאוד ביוסף. הוא קינא בכך שלמרות עוניו, יוסף תמיד היה שמח, ובכך שאנשי העיר כיבדו אותו, ואולי גם בעוד דברים. כך או כך, הוא לא אהב את יוסף.
לילה קיצי שקט אחד חלם העשיר שיוסף לוקח ממנו את כל עושרו! הוא קפץ ממיטתו כשהוא שטוף זיעה, ולא הצליח להירדם עוד. העשיר יצא אל הגן. נדמה היה שכבר שכח מהחלום הנורא, אך לפתע התגנבה לליבו מחשבה מפחידה: ומה אם באמת כל עושרו יעבור ליוסף?!
המחשבה הזאת לא נתנה לו מנוח. הוא הלך מצד לצד, עד שלבסוף הגה תוכנית גאונית!
בבוקר מכר העשיר את כל רכושו – את הגנים ואת השדות – ובכסף שקיבל קנה יהלום גדול. הוא תפר את האבן היקרה בתוך בטנת כובעו, ומרוצה מעצמו יצא לטייל.
מזג האוויר היה נפלא: השמש זרחה בעוצמה, והציפורים שרו. העשיר, שהיה מרוצה מעצמו ומהתוכנית הגאונית שלו, טייל ברחובות העיר. לפתע נשבה רוח חזקה וסערה התחוללה.
הרוח חטפה את הכובע ונשאה אותו לכיוון הים. העשיר רץ זמן רב אחרי כובעו היקר, ואז עמד זמן רב על שפת הים והמתין שהאבדה תשוב אליו. עייף, רטוב ושבור לב, חזר לביתו. ברגע אחד הפך לעני.
ומה קרה לכובע?
הכובע שקע במעמקי הים. אט־אט נפרמו החוטים, והיהלום היקר נפל מתוכו. זמן רב היה היהלום שוכב על קרקעית הים, אילולא דג גדול בלע אותו והמשיך לשחות.
כך היה היהלום הולך לאיבוד, אך הדייגים פרשו את רשתותיהם ותפסו את הדג. באותו יום היה להם שלל גדול. בסוף השבוע יתאספו קונים יהודים בכיכר השוק, ורבים מהם ירצו לקנות דגים. מי יכול לדמיין את שולחן השבת בלי מנת הדג המסורתית?
ביום שישי בבוקר תפס הדג מקום של כבוד על דוכן השוק. קונים רבים התקרבו והתפעלו ממנו. אבל מי יקנה דג גדול כל כך?
כמובן – יוסף מוקיר שבת, הוא ולא אחר! הוא ישמח לקנות את הדג הגדול ביותר לכבוד השבת הקדושה!
הדייגים הכירו היטב את יוסף, שהיה לקוח קבוע שלהם.
וכן, הם לא טעו. ברגע שיוסף ראה את הדג, הוא כמעט יצא בריקוד מרוב שמחה. לא בפעם הראשונה זיכה אותו הקדוש ברוך הוא לכבד את השבת הקדושה. אבל דג גדול ויפה כל כך הוא עוד לא ראה מעולם.
יוסף ספר את חסכונותיו הדלים. הכסף בקושי הספיק. הוא חשב לרגע, ובדמיונו כבר ראה בבירור את שולחן השבת, מכוסה במפה לבנה, ואת הילדים והרעיה האהובה יושבים סביבו. וכמה מאכלים טעימים היא מכינה, למרות עוניים! בשבת הזאת יעטר את שולחנם דג גדול ויפה.
הוא מיהר ברחובות הצרים, כשאלה חולפים על פניו בזה אחר זה. מתנשף, נכנס לביתו, הוציא את השקיק ובו כל רכושם הדל. אבל לכבוד השבת הקדושה – על כסף לא מסתכלים!
הדרך חזרה לשוק נראתה לו קצרה הרבה יותר. אילו פגשתם את יוסף באותו יום, הייתם מבינים מיד שיוסף קנה היום משהו מיוחד לכבוד השבת הקדושה. פניו זהרו מאושר; הוא לא הלך – הוא ממש עף!
עד כניסת השבת עוד נותר זמן רב, ואשתו של יוסף מוקיר שבת הייתה אמורה להספיק להכין את הדג לסעודה.
יוסף פרץ אל הבית. המטבח כבר התמלא בניחוחות של מאכלי השבת. יוסף הכניס את הדג בחגיגיות אל המטבח. בני הבית נדהמו למראה דג גדול כל כך. קשקשיו נצצו בשלל צבעי הקשת לאור השמש.
כעבור דקות אחדות החלו ידיה החרוצות של בעלת הבית לנקות את הדג ולהוציא את קרביו. למרבה הפלא, הדג זרח לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים.
קריאת התפעלות נפלטה מפי בעלת הבית. בתוך פחות מדקה שוב הקיפו כל בני הבית את הדג שהיה מונח על השולחן. עיני הילדים הביטו בפליאה באורו של היהלום היקר שהוצא מתוך בטנו של הדג.
מעניין, איך הוא הגיע לשם?
מבטו של יוסף נפגש במבטה של אשתו, ושניהם קראו יחד:
«לכבוד שבת קודש!»
היה להם ברור שמלך העולם ראה את השתדלותם, את אהבתם ואת הכבוד שהם רוחשים ליום הקדוש ביותר בשבוע – לשבת.
הרי לא לחינם קראו ליוסף שלנו «יוסף מוקיר שבת» – יוסף המכבד את השבת.
לא הרחק משם גר עשיר וקמצן, שקינא מאוד ביוסף. הוא קינא בכך שלמרות עוניו, יוסף תמיד היה שמח, ובכך שאנשי העיר כיבדו אותו, ואולי גם בעוד דברים. כך או כך, הוא לא אהב את יוסף.
לילה קיצי שקט אחד חלם העשיר שיוסף לוקח ממנו את כל עושרו! הוא קפץ ממיטתו כשהוא שטוף זיעה, ולא הצליח להירדם עוד. העשיר יצא אל הגן. נדמה היה שכבר שכח מהחלום הנורא, אך לפתע התגנבה לליבו מחשבה מפחידה: ומה אם באמת כל עושרו יעבור ליוסף?!
המחשבה הזאת לא נתנה לו מנוח. הוא הלך מצד לצד, עד שלבסוף הגה תוכנית גאונית!
בבוקר מכר העשיר את כל רכושו – את הגנים ואת השדות – ובכסף שקיבל קנה יהלום גדול. הוא תפר את האבן היקרה בתוך בטנת כובעו, ומרוצה מעצמו יצא לטייל.
מזג האוויר היה נפלא: השמש זרחה בעוצמה, והציפורים שרו. העשיר, שהיה מרוצה מעצמו ומהתוכנית הגאונית שלו, טייל ברחובות העיר. לפתע נשבה רוח חזקה וסערה התחוללה.
הרוח חטפה את הכובע ונשאה אותו לכיוון הים. העשיר רץ זמן רב אחרי כובעו היקר, ואז עמד זמן רב על שפת הים והמתין שהאבדה תשוב אליו. עייף, רטוב ושבור לב, חזר לביתו. ברגע אחד הפך לעני.
ומה קרה לכובע?
הכובע שקע במעמקי הים. אט־אט נפרמו החוטים, והיהלום היקר נפל מתוכו. זמן רב היה היהלום שוכב על קרקעית הים, אילולא דג גדול בלע אותו והמשיך לשחות.
כך היה היהלום הולך לאיבוד, אך הדייגים פרשו את רשתותיהם ותפסו את הדג. באותו יום היה להם שלל גדול. בסוף השבוע יתאספו קונים יהודים בכיכר השוק, ורבים מהם ירצו לקנות דגים. מי יכול לדמיין את שולחן השבת בלי מנת הדג המסורתית?
ביום שישי בבוקר תפס הדג מקום של כבוד על דוכן השוק. קונים רבים התקרבו והתפעלו ממנו. אבל מי יקנה דג גדול כל כך?
כמובן – יוסף מוקיר שבת, הוא ולא אחר! הוא ישמח לקנות את הדג הגדול ביותר לכבוד השבת הקדושה!
הדייגים הכירו היטב את יוסף, שהיה לקוח קבוע שלהם.
וכן, הם לא טעו. ברגע שיוסף ראה את הדג, הוא כמעט יצא בריקוד מרוב שמחה. לא בפעם הראשונה זיכה אותו הקדוש ברוך הוא לכבד את השבת הקדושה. אבל דג גדול ויפה כל כך הוא עוד לא ראה מעולם.
יוסף ספר את חסכונותיו הדלים. הכסף בקושי הספיק. הוא חשב לרגע, ובדמיונו כבר ראה בבירור את שולחן השבת, מכוסה במפה לבנה, ואת הילדים והרעיה האהובה יושבים סביבו. וכמה מאכלים טעימים היא מכינה, למרות עוניים! בשבת הזאת יעטר את שולחנם דג גדול ויפה.
הוא מיהר ברחובות הצרים, כשאלה חולפים על פניו בזה אחר זה. מתנשף, נכנס לביתו, הוציא את השקיק ובו כל רכושם הדל. אבל לכבוד השבת הקדושה – על כסף לא מסתכלים!
הדרך חזרה לשוק נראתה לו קצרה הרבה יותר. אילו פגשתם את יוסף באותו יום, הייתם מבינים מיד שיוסף קנה היום משהו מיוחד לכבוד השבת הקדושה. פניו זהרו מאושר; הוא לא הלך – הוא ממש עף!
עד כניסת השבת עוד נותר זמן רב, ואשתו של יוסף מוקיר שבת הייתה אמורה להספיק להכין את הדג לסעודה.
יוסף פרץ אל הבית. המטבח כבר התמלא בניחוחות של מאכלי השבת. יוסף הכניס את הדג בחגיגיות אל המטבח. בני הבית נדהמו למראה דג גדול כל כך. קשקשיו נצצו בשלל צבעי הקשת לאור השמש.
כעבור דקות אחדות החלו ידיה החרוצות של בעלת הבית לנקות את הדג ולהוציא את קרביו. למרבה הפלא, הדג זרח לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים.
קריאת התפעלות נפלטה מפי בעלת הבית. בתוך פחות מדקה שוב הקיפו כל בני הבית את הדג שהיה מונח על השולחן. עיני הילדים הביטו בפליאה באורו של היהלום היקר שהוצא מתוך בטנו של הדג.
מעניין, איך הוא הגיע לשם?
מבטו של יוסף נפגש במבטה של אשתו, ושניהם קראו יחד:
«לכבוד שבת קודש!»
היה להם ברור שמלך העולם ראה את השתדלותם, את אהבתם ואת הכבוד שהם רוחשים ליום הקדוש ביותר בשבוע – לשבת.
הרי לא לחינם קראו ליוסף שלנו «יוסף מוקיר שבת» – יוסף המכבד את השבת.