הרב שמחה כהן
לפעמים נשים מגיעות למסקנה שבעלן אינו נותן בהן אמון בענייני כסף, או רואות בו קמצן.
הוא אכן שואל לעיתים קרובות את אשתו כשהיא חוזרת עם קניות: כמה זה עלה? מה אפשר לעשות בזה? למה אנו צריכים את זה? מדוע לא קנית בחנות זולה יותר, גם אם היא רחוקה? האם הבן הצעיר אינו יכול לנעול את הנעליים שהבן הגדול כבר גדל מהן?
וגם: למה את מבשלת כל כך הרבה? למה צריך כל כך הרבה סלטים, שבסוף נאלצים לזרוק? הבעל אינו שואל שאלות אלה משום שכפי שהיא חושבת הוא קמצן או אינו נותן בה אמון, אלא מסיבות אחרות: הוא אינו מכיר את המחירים המדויקים, אינו מודע לקשיים שבנסיעה לחנות זולה יותר, וכדומה.
אולם הסיבה הרגשית העיקרית לשאלותיו קשורה לתחושתו שהוא חייב לספק את צורכי המשפחה הכלכליים. מכיוון שהדבר מצליח לו בקושי רב, הוא מרגיש מתח, והשאלות רק מבטאות אותו.
הדבר נכון גם כשהאישה משתתפת בפרנסת המשפחה, ואף כשהיא מרוויחה יותר מבעלה.
ייתכן מאוד שאילו הייתה האישה מוטרדת מפרנסת המשפחה כמו בעלה ודואגת לכך לא פחות ממנו, גם היא הייתה נמנעת מקניות רבות הנראות לו מיותרות.
יתרונו של הבעל בדאגה לפרנסת המשפחה אינו נובע מתכונות אופי טובות שרכש בעצמו באמצעות חינוך עצמי, כשם שיתרונותיה של האישה כשותפה אינם תוצאה של מאמציה לפתח את אישיותה. שניהם מתנות מן הקב״ה לכל אחד משני המינים.