הרבנית ימימה מזרחי
איך הופכים את המשפחה למאושרת, ומה פירוש להיות אימא טובה? החנוכייה יכולה לגלות לנו את הסודות האלה.
הנרות העומדים יחד בשורה, ובראשם השמש, דומים ממש לילדים שאימם עומדת בראשם.
הסוד הראשון של החנוכייה הוא להעניק אור לכל הילדים שלנו, בלי יוצא מן הכלל.
האמינו לי: כל מאמץ קטן יחזור אליכן פי מאה. לעולם אל תשכחו שאתן השמש של המשפחה שלכן, וכשאתן נותנות אור לאחרים, אינכן מאבדות או ממעיטות אפילו מעט מן האור שלכן.
כשאת משכיבה ילד לישון, אל תגידי: ״כבר מאוחר, אני כל כך עייפה. אתה רוצה עוד סיפור? לא, אני לא יכולה״, או: ״אין לי כבר כוח, ושוב צריך להכין את ארוחת הצהריים הזאת״. למעשה, הדברים האלה יכולים לתת לנו כוח במקום לקחת אותו, אם נמצא את זווית הראייה הנכונה.
שלמה המלך אומר לנו במשלי (י, א): ״בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו״.
כשאת רואה במשפחה בן ששמו יצא כ״כסיל״, ולעומתו מציבים את הבן ה״חכם״ שבחר בדרך הנכונה בחיים, כבר מצטיירת מאחורי כל זה דמותה של אימם העצובה.
כן, אותה אימא שמרגישה כל כך מרוקנת. כשהיא נותנת לילדים מכוחותיה בחוסר רצון, בלי התלהבות, היא מאבדת הרבה יותר ממה שהיא מקבלת.
אבל כשפניה של אימא מאירות — כן, אני יודעת כמה זה לא פשוט! — גם פניהם של הילדים יאירו, כהשתקפות של אהבתה המסורה.
הסוד השני של נרות החנוכה טמון גם בפרשות השבוע שאנו קוראים בחנוכה. יעקב אבינו נאלץ ללמוד את השיעור הזה מניסיונו המר: כל הנרות חייבים להיות באותו גובה. אם נר אחד גבוה מדי והאחר נמוך הרבה יותר, החנוכייה הזאת אינה מתאימה לקיום המצווה.
חכמינו מזהירים: אסור להורים לבחור במשפחה ״מועדפים״ — יש לנהוג בכל הילדים באותה חמימות.
לאחרונה הראתה לי בתי, מחנכת כיתה ה׳, שאלונים שמילאו תלמידותיה. כל ילדה התבקשה לכתוב את שמותיהן של שלוש בנות בכיתה שהיא מחבבת, ולצידם שמות של שלוש אחרות שאינה מחבבת ושלא הייתה רוצה להיות איתן באותה קבוצה בשנת הלימודים החדשה.
אתן יודעות מה התברר? למרבה הפלא, תלמידות רבות לא הופיעו באף אחת משתי הרשימות. אני קוראת לילדים כאלה ״בלתי נראים״, הם ״שקופים״: איש כמעט אינו מבחין אם היו בבית הספר או לא. כמה עצוב!
העצוב ביותר הוא שזה קורה גם במשפחות.
למשל, ילד ״סנדוויץ׳״: אחיו ואחיותיו הגדולים והקטנים זורחים, ואילו הוא, שנמצא ביניהם, עלול להפוך לבובת עץ נטולת חום ואהבה.
אימא יקרה, תהיי גם אימא שלו, הרי הוא מרגיש מקופח, ״בלתי נראה״ ושאף אחד אינו זקוק לו!
הסוד השלישי שהחנוכייה יכולה ללמד אותנו:
לכל נר חנוכה, בניגוד לנרות שבת, יש יום חג משלו, מעין ״יום הולדת״. כך גם כל אחד מילדינו בהחלט ראוי לתשומת לב ולזמן מיוחד המוקדש דווקא לו. הדרך היחידה לחלק נכון את תשומת הלב האימהית שלך היא להבין שכל אחד מילדייך מיוחד בדרכו שלו.
אל תדחי את העבודה הזאת: מצאי את האור בכל אחד מילדייך...
כשהחנוכייה מנצנצת בלהבות, אפשר לעיתים לראות שהנרות דולקים באופן שונה: אחד מהר יותר, אחר מתחיל פתאום לטפטף, ולשלישי הלהבה הגבוהה ביותר. לכל ילד דרך משלו. כשאת משקיעה את נשמתך בכל ילדייך, שמחי והעריכי את הייחוד של כל דרך, את דרכו המיוחדת!
ולבסוף, הסוד הרביעי של החנוכייה, החשוב מכולם: ״ואין לנו רשות להשתמש בהם״ — אין לנו זכות להשתמש בילד.
ממתי הפכו הילדים ל״מכונות״ לייצור הנאה להורים, נחת? איננו יכולים להשתמש בהם כדי לשפר את המוניטין שלנו, להעלות את הערכתנו העצמית או ליצור לעצמנו תדמית טובה בחברה.
כואב לראות ילד בוחר לעצמו דרך אחרת מזו שהיית רוצה בשבילו. זה באמת קשה.
אבל אם מקור הכאב של ההורים הוא רוגז, אכזבה ואפילו כעס, מפני שהוא ״מקלקל״ את שמה הטוב של המשפחה, הילד ירגיש את יחסכם. באותו רגע הוא יצטרך להרגיש אהוב יותר מאי פעם!
חובתך, אימא, היא לעמוד מול נרות החנוכה ולבקש שיקרה נס השנה.
רבי חיים ויטאל אומר שבמהלך השנה אסור לנו לבקש נס, משום שאם הקב״ה ימלא את בקשתנו, הדבר יהיה על חשבון שכרנו העתידי בשמיים. אבל יש יוצא מן הכלל אחד — זמן החנוכה. מכיוון שמהותה של חנוכה היא התגלות הנס, זהו הזמן היחיד בשנה שבו אנו יכולים להתפלל לניסים ולצפות שיתרחשו.