כוחה של התפילה והתהילים

קטע מספרה של הרבנית רות צביון, "בית אמי", על חייה של אמה, הרבנית בת שבע אסתר קניבסקי, זיכרונה לברכה

אמא, הרבנית בת שבע אסתר קניבסקי, לא השאירה צוואה לנשים היהודיות. אבל נדמה לי שאילו הייתה עושה זאת, בין שאר הדברים בוודאי הייתה כותבת: "התפללו! יש בכוחכן להפוך את העולם בקולכן, כפי שנאמר: 'הקול קול יעקב'. בשום אופן אל תחמיצו את ההזדמנות הזאת!"

כוחה של תפילה

אמא זכתה לסייעתא דשמיא מיוחדת. רבות מתפילותיה התקבלו וחוללו ניסים!

פעם שאלו את אמא: "מדוע אינך קורעת את השמים למען אותו יהודי שקשה לו כל כך?" ואמא השיבה: "האמינו לי, אני עושה כל מה שביכולתי, והקדוש ברוך הוא בוודאי יעזור לו." אותו אדם זכה לישועה זמן קצר לאחר פטירתה של אמא.

"את כוחה הגדול של התפילה", אמרה אמא פעם, "הבנתי מן הדוגמה של אבי."

וכך סיפרה:

"הדבר קרה בתקופה קשה מאוד שעברה על משפחתנו. כמה אסונות באו בזה אחר זה. אחי יצחק נפטר מדלקת ריאות כשהיה תינוק. אחותי רבקה, בת שנה, נפגעה מפגיעה ישירה של פגז במלחמה בשנת 5708 (1948). במשך כמה שבועות הייתה בין חיים למוות, ולבסוף נפטרה. באותה תקופה חלתה קשה גם אחות נוספת שלי ואושפזה בבית החולים.

באחד הימים, כשישבתי ליד מיטתה בבית החולים, שמעתי מן הרופא שמצבה חסר תקווה וימיה ספורים. לא איבדתי את עשתונותיי ואמרתי איתה וידוי. לאחר שנפרדתי ממנה רצתי הביתה לספר להוריי את הבשורה המרה.

המצב היה נואש, אבל הרי נאמר: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים' (ברכות י ע"א).

אבא נכנס לחדר אחר, נעמד מול ארון הספרים והחל להתפלל מעומק לבו לרפואת בתו. תפילתו התקבלה: אחותי יצאה מכלל סכנה ובהדרגה החלימה. כוחה של תפילת אבא העניק לה עוד חמישים שנות חיים. כך למדתי עד כמה גדול יכול להיות כוחה של תפילה!"

עוד מילדותה הרבתה אמא להתפלל. כפי שכבר סיפרתי קודם, בצעירותה נאלצה לעבוד כמזכירה בבית ספר כדי לעזור להוריה לפרנס את המשפחה. בית הספר לא היה חרדי לחלוטין, ולכן לפני שיצאה לעבודה הייתה אמא מתפללת בכל פעם שלא תיכשל ולא תושפע מסביבתה. בכל בוקר קראה את פרקי התהילים השייכים לאותו יום!

פעם סיפרה אחת ממכרותיה של אמא על קשייה בחינוך הילדים, ובין השאר הוסיפה שהיא קוראת בכל יום את כל ספר התהילים. באותו רגע לשה אמא בצק לחלות. כששמעה זאת הניחה את הבצק, הסתובבה ואמרה: "כל ספר התהילים? אם כך, אין לך מה לדאוג. התפילה אינה האמצעי הטוב ביותר; היא האמצעי היחיד!"

אמא הייתה חוזרת ואומרת: "אין בעולם דבר שאי אפשר להשיג באמצעות תפילה!"

"כבר התפללת עליה?"

אמא הזכירה לנשים שוב ושוב שלא יסתמכו רק על תפילותיה: כל אחת מהן חייבת להתפלל בעצמה!

היא חזרה ואמרה שלכל תפילה של כל אדם יש כוח, והיא מתקבלת למעלה. פעם ביקשה אישה אחת מאמא להתפלל על מכרה שלה. לפני שהסכימה, שאלה אותה אמא: "כבר התפללת עליה?"

אמא סיפרה על אישה, אם לילדים רבים, שעבדה מחוץ לבית ובכל זאת הספיקה לעשות דברים רבים למרות עומס עיסוקיה. "הסוד שלה הוא תפילה", הסבירה אמא. "היא קמה מוקדם בבוקר כדי להתפלל, ותפילתה משפיעה על כל היום שאחר כך."

רבות סיפרו לאמא על צרותיהן, בעיותיהן וקשייהן. לכולן אמרה אותו הדבר: "התפללו!"

כאשר פנו אליה בענייני שידוכים, אמרה: "אמצעי בדוק ומנוסה לבת למצוא את זיווגה הוא להתפלל שלוש פעמים ביום."

וכך הסבירה:

"בזמננו אין לנו אותו קשר עם הקדוש ברוך הוא שהיה בימי בית המקדש. הבורא רוצה שנרגיש קרובים אליו, והדרך היחידה להגיע לקרבה הזאת היא תפילה."

תפילות משותפות

אמא התפללה למען הזקוקים לישועה לא רק בזמן שלוש התפילות היומיות. היא ניצלה לשם כך כל שעת רצון, כגון הדלקת נרות והפרשת חלה. (בהדלקת הנרות הייתה אמא מתפללת כחצי שעה, אחר כך אומרת קבלת שבת, ולאחר מכן שיר השירים. ביום השבת הייתה קוראת את כל ספר התהילים. אמא אמרה שזמן השבת נועד לתהילים ולנכדים…)

היו גם מקרים של תפילות דחופות להצלת חיים. משפחה אחת נפגעה קשה בתאונת דרכים, והרב אליהו ברונר מארגון "עזר מציון" ביקר אצלם בכל יום. הוא קישר אותם עם הוריי, שבירכו אותם בחום ואחר כך התעניינו כל הזמן במצבם. לילה אחד הודיע הרב ברונר לאמא שמצבם הבריאותי של כמה מבני המשפחה הידרדר. היא כינסה מיד את כל בני הבית: "כולם, בלי יוצא מן הכלל, עזבו את עיסוקיכם והתחילו לקרוא תהילים!" ברוך השם, כל בני המשפחה החלימו לחלוטין.

שרה, ידידתה של אמא, באה אליה בשעה מאוחרת בערב וסיפרה שאחותה נמצאת במצב קשה. למחרת בבוקר חיכתה לאמא ליד בית הכנסת כדי לספר לה שאחותה מרגישה הרבה יותר טוב. לאחר התפילה הקיפו הנשים שיצאו מבית הכנסת את שרה והמטירו עליה שאלות: "מה שלום אחותך?", "איך היא מרגישה?", "היא בסדר?" שרה הופתעה: "מניין אתן יודעות על אחותי?" והשיבו לה: "מה פירוש מניין? בהוראת הרבנית התפללנו כולנו עליה לפני תחילת התפילה!"

בהלווייתה של אמא בכו הנשים: "אוי, אוי! מי יתפלל עלינו עכשיו?"

כל אישה שאמא התפללה עליה נעשתה בעיניה כמעט קרובת משפחה. היא התעניינה בענייניה, שמחה בבשורותיה הטובות והשתתפה בצערה, גם אם מעולם לא ראתה אותה בעצמה וקיבלה את שמה מאישה אחרת, ששלחה לשם כך אישה שלישית…

רשימת השמות

תפילות על עם ישראל בימים הנוראים לא משו משפתיה של אמא. בראש השנה, למשל, הייתה נכנסת אל אבא ומקריאה לו רשימה ארוכה של שמות הזקוקים לישועה או לברכה.

אמא זכרה בעל פה את שמותיהם של כל מי שהתפללה עליהם!

היא זכרה את כל השמות גם לאחר שהתפרסמה, כאשר יותר ויותר נשים באו אליה לקבל ברכה, ויותר ויותר שמות נוספו למי שהיה צריך להתפלל עליהם. אמא מעולם לא הכינה רשימות שמות על נייר. היא זכרה בעל פה מאות, ואולי אלפי שמות. לרבים ממי שהתפללה עליהם היה יותר משם אחד, ולחלקם היו שמות נדירים או יוצאי דופן. ובכל זאת זכרה אמא את כל השמות ואת כל הבקשות הקשורות בהם. הדבר לא נעשה מעצמו, אלא עלה לה במאמץ רב. לפעמים המציאה לעצמה סימנים שונים כדי לא לשכוח שם זה או אחר. נשים רבות השתוממו כאשר, שנים אחרי שפגשה אותן לראשונה, שאלה אמא אם נפתרה הבעיה שעליה דיברו אז.

כאשר נכנסו שמות ל"רשימה" של אמא, הם נשארו בה זמן רב. אמא התפללה עליהם במשך שנים, לפעמים עשרות שנים! "אני כבר שלושים שנה מתפללת עליה!" אמרה פעם לידידתה, כשנפרדה מאישה מבוגרת וחולה לאחר שיחה ממושכת איתה.

דרכו של אדם בשעת קושי לשפוך את צערו בפני אחר ולבקש שיתפלל עליו, אבל כאשר המצב משתפר הוא עלול לשכוח לספר על כך. וכך גם נשים שהיה להן חשוב כל כך שאמא תתפלל עליהן שכחו לעיתים, או לא מצאו זמן, לספר לה שתפילתה התקבלה. היא המשיכה במשך שנים להתפלל על דבר שכבר לא היה בו צורך…

"מה שלום שרה גיטל בת רבקה צירל?"

לא פעם אפשר היה לשמוע את אמא שואלת: "מה שלום פלונית בת פלונית? אני כל הזמן מתפללת עליה!" לפעמים פנתה לנשים בשם שבו הזכירה אותן בתפילותיה: "שלום, שרה גיטל בת רבקה צירל!" או ששאלה: "חיה מסעודה בת אושרת סעדה, נכון?" כך הראתה להן אמא שהיא זוכרת אותן ומתפללת עליהן.

מכרה אחת באה לאמא לבקש ברכה לרפואת אמה החולה. כשאמא ראתה אותה, שאלה: "מה קורה עם הגמגום של הילדה שלך, שרה בת אסתר?" (כל השמות בדויים.)

האישה לא הבינה מיד במה מדובר. נדרש לה זמן להיזכר. ארבע שנים קודם לכן, בחופשת הקיץ, נסעו כל בני המשפחה לנופש. במהלך החופשה התבלבלה הפעוטה בת השנתיים בין דלת הדירה שלהם לדלת השכנים. כשפתחה את הדלת הלא נכונה קיבל את פניה כלב שחור ענקי. הילדה, שעד אז ראתה כלבים רק בתמונות, נבהלה מאוד והחלה לגמגם. מיד כשחזרה המשפחה לבני ברק באה אמה של הילדה אלינו לקבל ברכה. אמא בירכה אותה, ובתוך זמן קצר לא נשאר זכר לגמגום.

עברו ארבע שנים. הילדה הייתה כבר בת שש ובריאה לחלוטין, אבל אמא המשיכה להתפלל עליה בכל יום…

פעם ביקשו מאמא להבטיח רפואה שלמה ליהודי שחלה במחלה מסוכנת. אחד מבני הבית אמר להם: "הרבנית עושה כל מה שתלוי בה! שמו של החולה לא מש משפתיה, בבוקר, בצהריים ובערב. היא מתפללת עליו לא פחות ממה שאתם עצמכם מתפללים."

קרובת משפחה שאלה פעם את אמא אם היא זוכרת אותה. אמא נראתה נפגעת: "הרי אני מתפללת עלייך בכל יום?!" סיפורים כאלה התרחשו מאות פעמים, ולא רק עם קרובי משפחה.

יום אחד באה אישה אל אמא וסיפרה שהניתוח שנקבע לה בוטל ברגע האחרון, מפני שהגידול שהרופאים התכוונו להסיר נעלם מעצמו. אמא אמרה לה: "אינך יכולה לתאר לעצמך כמה התפללתי עלייך במנחה של יום הכיפורים!"

כאשר עברה ליד הבית מכונית עם רמקול שהכריז על הלוויה, הקשיבה אמא ונאנחה בכבדות. לא פעם אמרה דבר כגון: "אוי, התפללתי עליו במשך חמש שנים…"

תפילות שהביאו ישועה

נשים רבות זכו לישועה לאחר שבהשפעתה של אמא החלו להרבות בתפילה. נביא רק כמה מן הסיפורים האלה:

לאישה אחת היו שלוש בנות רווקות שלא הצליחו למצוא את זיווגן. אמא יעצה לה להרבות בתפילה. האישה שמעה לעצתה, ובאורח פלא התארסו שלושתן זו אחר זו!

בת עשרים ושמונה חיפשה במשך שנים רבות את זיווגה. בעקבות עצתה של אמא הוסיפה תפילה נוספת, ובתוך זמן קצר התארסה.

בת אחרת, שכבר התבגרה, התלוננה בפני אמא שהיא רוצה מאוד להתחתן, אבל לא מציעים לה איש! היא התפללה שתי תפילות ביום, ואמא המליצה לה להוסיף שלישית.

ביום הארבעים אחרי השיחה עם אמא התארסה אותה בת!

אישה אחת סיפרה: "במשך שנים רבות לא היו לי ילדים. עברתי כמה סדרות של טיפולי פוריות. בשלב מסוים באתי אל הרבנית. היא אמרה: 'למה לך טיפולים? התפללי שלוש פעמים ביום, והקדוש ברוך הוא יעזור לך!' לא ייחסתי חשיבות לדבריה. עברו שנתיים שבהן לא השתנה דבר בחיי. אז נזכרתי בעצת הרבנית והחלטתי לעצמי: אתפלל שלוש פעמים ביום, ויהי מה! בתוך זמן קצר הריתי!"

והנה סיפור על זוג שלא זכה לילדים גם אחרי שמונה עשרה שנות נישואים. הם כבר פנו לטובי המומחים, אך ללא תוצאה. אמא הייתה שליחה מן השמים להביא להם ישועה. כאשר באה אליה האישה וסיפרה על מצוקתה, אמא יעצה לה ולבעלה לקרוא יחד בכל יום את כל ספר התהילים, סגולה בדוקה המוזכרת בספר "פלא יועץ". הם שמעו לעצתה, וכעבור כשנה נולדו להם תאומים!

אישה אחת בחוץ לארץ חלתה קשה וביקשה מאמא להתפלל עליה. אמא הזכירה את שמה בתפילותיה בכל יום. היא יעצה לה לקרוא בכל יום את כל ספר התהילים ושלחה לה חוברת עם סיפורי ישועות מופלאות בזכות אמירת תהילים. כעבור שנה קיבלה אמא מכתב שבו סיפרה האישה שהתפילות נשמעו והיא זכתה לרפואה שלמה. במכתבה קראה לכולן לשמוע לעצתה של אמא…

אמא לא השאירה צוואה לנשים היהודיות. אבל נדמה לי שאילו הייתה עושה זאת, בין שאר הדברים בוודאי הייתה כותבת: "התפללו! יש בכוחכן להפוך את העולם בקולכן, כפי שנאמר: 'הקול קול יעקב'. בשום אופן אל תחמיצו את ההזדמנות הזאת!"

התרגום המקורי לרוסית: ח' ברמן