אהבה כשהילד כבר גדל

אהבה משתקפת

״כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם״ (משלי, 27:19). כשאדם מסתכל במים, הוא רואה את פניו משתקפים בהם. אם הוא מחייך — ההשתקפות תחייך; אם הוא זועף — ההשתקפות תזעף. כך גם בלב האדם. הלב מרגיש מה יש בלב האחר.

אם ילד מרגיש שאוהבים אותו, הוא ישתדל גם הוא לשמח את הוריו, להסב להם נחת רוח. אם אמא תאמר לקטן: ״כמה יפה התנהגת! כל הכבוד לך״ — והנה, הוא כבר ניגש בעצמו לסדר את הבלגן שעשה, אף שעכשיו לא ביקשו ממנו לעשות זאת — פשוט כדי לשמח את אמא. אם מוצאים על מה לשבח את הילד (לא כדי שיעשה אחר כך את מה שאנחנו מבקשים — פשוט לתת לו את השבח שהוא כל כך משתוקק אליו), הילד ירצה לשמח אותנו בתגובה, לשקף את מה שקיבל בלבו.

תלמידת סמינר מגיעה הביתה. אמא מקבלת את פניה: ״כמה אני שמחה שאת בבית!״

ואם היא הגיעה מוקדם יותר: ״איזו הפתעה נעימה! כמה טוב שהגעת היום מוקדם״, גם אם הגעתה המוקדמת משבשת את התוכניות שלנו… ואם, להפך, הבת מודיעה שיש לה היום תוכניות משלה, ואמא בנתה על עזרתה אך בכל זאת החליטה לאפשר לה ללכת, כדאי לומר לה זאת: ״אני תמיד מעריכה את העזרה שלך, ואוהבת אותך מאוד. ואף שהיו לי היום תוכניות אחרות, אני מרשה לך ללכת, למרות שבניתי על העזרה שלך ויהיה לי קשה״. עם זאת, אם הדבר אינו מתאים לאמא, היא יכולה להשיב באהבה שהיא מתנגדת לתוכניות של בתה, ולהדגיש עד כמה עזרתה בבית חשובה.

ילדים הם אגוצנטריים

אם האווירה בבית רגועה, הילד בטוח שזה משום שמרוצים ממנו. אבל אם האווירה מתלהטת, למשל כשיש קשיי פרנסה, כשההורים רבים – הילד חש במתח וחושב שהוא אשם בכך שנעשה לא נעים בבית. הילד מיד מאשים את עצמו: ״זה מפני שהם לא אוהבים אותי, אני אשם, הם לא מרוצים ממני״.

ילדים מתקשים להבין שהאווירה המתוחה אינה בהכרח בגללם. לכן, לילדים מעל גיל שלוש (שמסוגלים להבין) כדאי להסביר שאין לכך שום קשר אליהם. אין צורך לומר שהכול נובע מקשיי פרנסה, אבל אפשר לומר: ״אתה מרגיש שאמא לחוצה? זה לא בגללך. לאמא יש קשיים, ולכן היא מודאגת. אבל זה לא קשור אליך, אני אוהבת אותך מאוד, אתה ילד נפלא״.

הילד גדל

למה בגיל מבוגר יותר הילדים שומעים מהוריהם פחות דברי אהבה? אני רואה שתי סיבות עיקריות: סגירות רגשית והחשש שנפנק אותם יתר על המידה.

כדי לדבר עם ילד שגדל על רגשותינו, דרושה מידה מסוימת של פתיחות. יש הורים שנולדו פתוחים יותר, וטבעי להם לחבק ולנשק את ילדיהם גם כשהם גדלים. יש אחרים שחשים בושה, נבוכים או חושבים שיביכו את הילד. אבל אם נבין שזו הדרך היחידה לגדל אדם בעל אישיות שלמה, ילד בריא בנפשו – נוכל להכריח את עצמנו לעשות זאת. בהתחלה זה יהיה מלאכותי ומאולץ, ואחר כך ילך וייעשה קל יותר. צריך פשוט לדעת עד כמה הדבר חשוב.

הרב דסלר אהב לצטט מתוך ״ספר החינוך״: ״האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו ומחשבותיו הולכים תמיד אחר מעשיו״.

אם ההורה ישנה את התנהגותו למרות הקשיים, ויתחיל להפגין אהבה כלפי הילד, הדבר יהפוך בהדרגה להרגל.

החשש שאהבה תהפוך את הילד למפונק אינו לגמרי מוצדק. אפשר לפנק יתר על המידה באמצעות חפצים, מתנות וממתקים. אבל קשה להפוך ילד למפונק באמצעות גילויי אהבה, הרי אהבה היא מזון, ולא תוספת. אם שפת האהבה של הילד היא מתנות, צריך לצרף להן מילים או פתק: ״אני נותן לך כי אני אוהב אותך״. חשוב להדגיש שהעיקר אינו המתנה, אלא היחס, הרגש והאהבה של נותן המתנה.

אהבה יוצרת קשר רגשי

קבוצת נערים תכננה טיול עצמאי מסוכן מאוד. כמובן, היה צריך לשמור אותו בסוד מההורים. הכול היה מוכן, אבל לפתע אחד הנערים, שהיה הרוח החיה בחבורה, סירב לצאת. הוא הסביר: ״אבא שלי אוהב אותי כל כך, עושה בשבילי כל כך הרבה – אני לא יכול לעשות לו דבר כזה, גם אם הוא לא ידע דבר, הרי אני יודע שהוא מאוד לא היה מרוצה מזה״.

זה מה שכולנו רוצים להשיג – קשר רגשי כזה, שהילד ירגיש שאם דבר מה יצער את ההורה, הוא אינו מוכן לקחת בו חלק.

אהבה כוללת התעניינות

לילד חשוב שנתעניין בדברים שמעניינים אותו. בהישגיו בלימודים, בפעילויות שלו מחוץ לבית הספר. צריך להקשיב, ובשום אופן לא לבקר ולא לייעץ (אם לא מבקשים עצה). מי שמקשיבים להם מרגישים מוגנים יותר: גם אם בעקבות השיחה הם לא נחלצו מהמצב הקשה, לפחות זכו לתמיכה.

ילד שאין מי שיקשיב לו נשאר שקוע בתחושותיו ובטעויותיו, מסתגר בתוך עצמו ומרגיש שהוא בודד.

אהבה היא הגנה, היא סביבת החיים של הילד, המזון שלו ורגש שהוא ״צורך בסיסי״.

הורים שרוצים לגדל אדם בריא בנפשו צריכים להשקיע כוחות בקשר הרגשי עם הילד ובגילויי אהבה כלפיו.

הכינה — גב' זיסי סקרז'ינסקיה