חכמי ישראל על חיי המשפחה
אין זה סוד שבעיית הנישואין הולכת ומחריפה בעולם כולו: קשרי המשפחה מתרופפים, ואהבה וחום ביחסים בין בני זוג נעשים נדירים יותר ויותר. מה הסיבה? אולי הדבר נובע מכך שאנשים אינם מסוגלים לספק את תשוקותיהם ורגשותיהם ההולכים וגוברים? אבל בימינו, ב״עולם החופשי״, אנשים אינם מתביישים בשום נטייה ואינם מסתירים אותה, ומספקים בגלוי כל רצון שלהם. ובכל זאת, אהבה אמיתית ואיתנה עדיין אין. מדוע?
אמרו חכמינו[1]: «כל אהבה שהיא תלויה בדבר, [חולפת היא]: בטל הדבר (התנאי), בטלה האהבה. ואהבה שאינה תלויה בדבר (ללא תנאי), אינה בטלה לעולם. איזו דוגמה לאהבה ״מותנית״ [ידועה]? זו אהבת אמנון ותמר[2]. ולאהבה ״ללא תנאי״? זו אהבת דוד ויהונתן[3]». דברים אלה מגלים לנו את סודה העיקרי של האהבה. בעל ואישה שרוצים – ומי אינו רוצה בכך? – אהבה שאינה חולפת ושלום בית, צריכים לאהוב זה את זה אהבה ללא תנאי. לא פעם הסיבה העיקרית לאהבה היא משיכה מינית, אף שאיננו מודעים לכך. אין להתפלא שאהבה ״תלויה״ ו״מותנית״ כזאת דועכת בהדרגה, ובסופו של דבר נעלמת לגמרי.
הקדוש ברוך הוא, יוצר האדם, ״מכיר״ את הפסיכולוגיה ואת הפיזיולוגיה שלו, שהרי הוא ברא גם את גופנו וגם את נשמתנו. ומכיוון שהוא מכיר זאת, הוא יודע גם כיצד לעזור לנו ללמוד לאהוב זה את זה אהבת אמת. ״רבי מאיר אומר: ׳מפני מה קבעה התורה את משך [מצב] הנידה לשבעה ימים? מפני [שהבעל] רגיל בה (באשתו) וקץ בה. אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי [שאחר כך] תהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה׳״[4]. לאחר תקופת ההימנעות מקרבה גופנית מגיעה תקופה של חידושה, וזהו אכן חידוש של הרגשות, המסייע להימנע מחדגוניות ומשגרה ביחסים, ובהתאם לכך – מדעיכת האהבה. יתרה מזו, תקופת הנידה, שבה כל קרבה גופנית אסורה על בני הזוג, משמשת עבורם מעין בית ספר לאהבת אמת. דווקא בזמן הזה בני הזוג יוצרים ומחזקים ביניהם קשר נעלה יותר מן הקרבה הגופנית, כגון קשר רוחני ורגשי וחוויות משותפות, ובונים אהבה ״שאינה תלויה בדבר״. וזוהי הדרך היחידה להפוך את האהבה לנצחית.
באהבה הטבעית והמולדת של הורים לילדיהם ובאהבה שבין אחים ואחיות אין, כמובן, צורך בקרבה גופנית. היא חזקה ועמוקה כשלעצמה. בדומה לכך, לאהבת אמת בין בני זוג אין צורך בקיום יחסי אישות ללא הפסקה, אף שלבניית קשר שלם בין בעל ואישה הקרבה הגופנית חשובה בהחלט כבסיס ליחסים ולקרבה הרוחנית. אך דווקא קרבה גופנית ללא הפסקות והגבלות עלולה להזיק, ואילו יציאה משגרת הקשר הגופני יכולה לסייע להתקרבות הנפשית.
כמובן, ההסבר שהובא לעיל אינו הטעם היחיד להלכות נידה, המשתייכות, כפי שכבר אמרנו לא פעם, לסוג של ״חוקים״, כלומר דינים שאין ביכולתנו להבין את טעמם עד תום. אך זהו אחד הטעמים שגילו לנו חכמינו.
מן האמור לעיל עולה בבירור שמטרתן של הלכות ההרחקה בתקופת הנידה אינה להפריד בין בני הזוג ולהרחיקם זה מזה, אלא להפך – להפיח רעננות והתחדשות ברגשותיהם, ולאפשר להם לשוב בכל חודש לחוויות השמחה של יום חתונתם. דווקא זה עשוי להפוך את ביתם לבניין עדי עד.
אהבתם ומשיכתם של בני הזוג זה לזה חשובות כל כך בעיני הקדוש ברוך הוא, עד שהוא עצמו דאג לפרטי המפגש של הזוג הראשון בעולם. התלמוד הבבלי[5] מספר שלפני שהביא את חווה אל אדם, הקדוש ברוך הוא סירק אותה ״במו ידיו״!
[1] פרקי אבות, 5:19.
[2] תנ״ך, שמואל ב׳, 13. אמנון אהב את תמר בשל יופייה. לאחר שהגיע לקרבה גופנית עימה, שנא אותה.
[3] שמואל א׳, 18. דוד ויהונתן היו נאמנים ומסורים זה לזה, אף ששניהם היו מועמדים לכס המלוכה.
[4] מסכת ״נידה״, 31 ע״ב.
[5] מסכת ״ברכות״, 61 ע״א ועוד.