הרבנית אסתר אופנגנדן
בלי שאלות אין תשובות. (כלל בלימוד)
כולם יודעים שילדים אינם מפסיקים לשאול ״למה״. בין השאר, הם אוהבים לשאול שאלות הנוגעות לאמונה, לקב״ה ולמבנה העולם. כשהם שואלים, הם מביעים את אמונם בנו. והשאלות האלה הן הדבר הכי מוצלח והכי נפלא שיכול להיות לחינוך לאמונה.
זוהי ברכה כשהילד שואל שאלות, ולא משנה אילו.
בכל הנוגע לאמונה, אין שאלות ״לא טובות״. מובן שילדים שואלים שאלות בהתאם לגילם. ילד קטן ישאל מי עשה את הכוכבים. וזו הזדמנות נפלאה לספר לו על הבורא, אלא שצריך לעשות זאת בתבונה. לעיתים קרובות הורים אינם עונים אלא פוטרים אותו במילים: ״אתה עוד לא גדול מספיק. כשתגדל, תבין בעצמך!״
״מי עשה את כל זה?״
למשל, ההורים רוצים לחנך את הילד לאמונה בה׳. הילד שואל: ״מי עשה את הכוכבים?״ ״הקב״ה״, עונים לו. ״מי עשה את השמיים?״ ״הקב״ה״. ״מי עשה את הבית?״ ״הקב״ה״. ״מי עשה את הים?״ ״עזוב אותי, כבר אמרתי לך מאה פעמים: הקב״ה!״ ואחרי הסבר כזה הילד יוצא לרחוב, רואה בית בבנייה ואומר: ״אז ככה נראה הקב״ה?!״
חשוב מאוד להגדיר בבירור מה אני באמת רוצה. האם אני רוצה לעזור לו להבין מיהו הקב״ה, או שאני רוצה להיפטר משאלותיו ולפנות לענייניי.
אם אני רוצה לומר לילד שהקב״ה ברא את העולם, אין פירוש הדבר שהוא עצמו גם בונה את הבית. ואם אחשוב על כך, אמצא דרך להסביר לילד את ההבדל הזה. אני יכולה לומר שהקב״ה נתן לבני האדם את הידע הדרוש לבניית בית, ובזכותו יכלו אדריכלים, מתכננים ומהנדסים לתכנן תחילה את הבית, להכין שרטוטים של כל חלק ממנו, ואחר כך יכלו הפועלים להוציא את תוכניותיהם אל הפועל. הקב״ה נתן לבני האדם כוחות שבאמצעותם הם יכולים לבנות בית.
העץ הזה צמח מגרעין, מזרע. הגרעין נוצר והתפתח בעץ שקדם לו. ואילו העץ הראשון ממש, שעמד בראש השרשרת הזאת, נברא בידי הקב״ה.
״איפה הקב״ה?״
יש שאלה נפלאה שכמעט כל הילדים שואלים: ״ואיפה הוא בכלל נמצא, הקב״ה הזה, למה אני לא רואה אותו?״
התשובה לשאלה הזאת תלויה בגיל הילד. הרב וולבה כותב שבשום אופן אין לומר אפילו לילד קטן מאוד: ״בשמיים״. בעקבות תשובה כזאת מתעוררת אצל הילד אוטומטית השאלה הבאה: ״מה הוא עושה שם?״ למעשה, זו פשוט גרסה של התשובה: ״הקב״ה בונה את הבית״. אצל הילד עולה מיד האסוציאציה: ״בשמיים טסים מטוסים. ואם גם הקב״ה נמצא שם, איך הם לא מתנגשים? ובכלל, מהם השמיים? למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את המילה הזאת?״ הרב וולבה ממליץ לענות: ״בכל מקום!״ הקב״ה נמצא בכל מקום ובכל דבר. יש שיר ילדים כזה בעברית: ״ה׳ גם כאן וגם שם, והוא מכל הצדדים!״
אבל אם הילד עדיין קטן ומלא פחדים בלילה, בשום אופן אין לומר לו: ״הוא כאן, אבל אתה לא רואה אותו״.
בעינינו מובן מאליו שהמילה ״בכל מקום״ פירושה שאם ״בכל מקום״, אז גם כאן. לילד זה כלל אינו מובן מאליו. ״בכל מקום״ זו ידיעה. אבל אם הוא כאן ואתה לא רואה אותו, ואחר כך השכיבו אותך לישון ויצאו מהחדר, וכאן נשאר מישהו בלתי נראה, לך תדע מי. ואתה עוד קטן, והבלתי נראה הזה נמצא כאן ובכל מקום. ואי אפשר להתחבא מפניו אפילו מתחת לשמיכה!
הרעיון המרכזי של כל החינוך שלנו: כל התפיסות על הקב״ה צריכות להתגבש רק באמצעות אסוציאציות חיוביות.
״למה יש כאב ורשעים?״
אמא אחת סיפרה: ״כשהילד הקטן שלי חלה, הילד הגדול שאל: למה הקטן בוכה? — כי כואב לו. — ולמה הקב״ה עשה שיכאב לו? — עניתי שהקב״ה רוצה שילמד להתגבר על קשיים. בשבילו זו הייתה תשובה טובה״.
את מכירה את הילד שלך, את מרגישה איך צריך לדבר איתו ומה לומר לו.
הרעיון העיקרי הוא זה: הילד צריך להיות בטוח שה׳ אוהב אותו, שהקב״ה הוא טוב ומיטיב. עם ילדים קטנים איננו מדברים כלל על עונש.
כבר דנו בשאלה כיצד לענות כשהילד שואל מדוע קיימים רוע, גנבים ורוצחים. נפתחת לפנינו הזדמנות נפלאה לומר לילד כמה דברים חשובים. אחד מהם הוא שלכל אדם יש בחירה חופשית. ובחירה חופשית היא נושא חשוב מאוד מאוד, וצריך לעזור לילד להבין מוקדם ככל האפשר שהוא בוחר, וגם האנשים שעליהם הוא שואל בוחרים.
הקב״ה נתן להם חיים, הוא נתן להם כוחות ויכולות, נתן להם את האפשרות לבחור בין טוב לרע, והם בחרו בעצמם. אדם, לצערנו, יכול לבחור ברע. אבל למרבה המזל, אדם יכול גם לתקן את דרכיו.
המשך יבוא