במילים פשוטות, מהות הצניעות היא הגנה.
בעולם הגשמי האדם לובש בחורף בגדים חמים כדי להתגונן מפני הקור. כך גם בעולם הרוחני, הכול זקוק להגנה. עלינו לשמור על העולם שברא הקב״ה.
וככל שדבר מה יקר יותר, כך הוא זקוק להגנה רבה יותר.
אחד מגדולי מלכי ישראל היה המלך חזקיהו. על הפסוק: «שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה׳ היא תתהלל» (משלי, 31:30), אמרו חכמינו (סנהדרין, 20 ע״א): «“שקר החן” – נאמר על דורו של משה, “הבל היופי” – נאמר על דורו של יהושע, “אישה יראת ה׳ היא תתהלל” – נאמר על דורו של חזקיהו».
חזקיהו היה צדיק גמור. הוא השיב את כל העם היהודי לתורה. הוא נעץ חרב בפתח בית המדרש והכריז: «כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב הזאת!» ואכן, «בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו אפילו עם הארץ אחד, מגבת ועד אנטיפרס כל הגברים, הנשים והילדים היו בקיאים היטב בהלכות טומאה ו טהרה (טהרה וטומאה)»! (סנהדרין, 94 ע״ב)
והנה, מסופר בספר הנביאים (מלכים II, 20:1-18) שהמלך חזקיהו חלה.
מה קרה? בכוח נבואתו ראה חזקיהו שייוולד לו בן רשע, והחליט שלא להתחתן כלל. בא אליו הנביא ישעיהו ואמר: «אתה תמות ולא תחיה», כלומר, תמות בעולם הזה ותאבד את חלקך בעולם הבא. לאחר מכן התפלל המלך חזקיהו וחזר בתשובה, הקב״ה שמע את תפילתו ושלח אליו את ישעיהו, שאמר לו: «כה אמר ה׳ אלוקי דוד אביך: שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעותיך. הנה אני מרפא אותך, ביום השלישי תעלה אל בית ה׳».
שאל חזקיהו את הנביא ישעיהו: «מה יהיה האות לכך שה׳ ירפא אותי?» ישעיהו השיב לו: «זה לך האות מאת ה׳ שיקיים את הדבר שאמר: הצל יתקדם עשר מדרגות או יחזור לאחור עשר מדרגות».
כלומר, לכבוד חזקיהו תיעצר השמש.
ובהמשך מספר לנו הנביא: «בעת ההיא שלח בראדך־בלאדן בן בלאדן, מלך בבל, מכתבים ומתנה אל חזקיהו, כי שמע שחזקיהו חלה». הוא ראה את הנס. החכמים מספרים שהוא התעורר והופתע שעדיין מוקדם כל כך. כשנודע לו שהשמש נעצרה בגלל המלך היהודי חזקיהו, שלח אליו מיד מכתבים ומתנה.
כשהגיעו שליחיו של בראדך־בלאדן, הראה להם המלך חזקיהו את כל אוצרותיו: «והראה להם את חדרי אוצרותיו: את הכסף ואת הזהב, את הבשמים ואת השמנים היקרים, את בית נשקו ואת כל מה שהיה במחסניו. לא היה דבר שלא הראה להם חזקיהו בביתו ובכל ממלכתו». רש״י מסביר: «לא היה דבר שלא הראה להם חזקיהו – הראה להם את הארון, את הלוחות ואת ספר התורה».
חזקיהו הראה להם הכול ממש, ואף הכניס אותם לקודש הקודשים! הוא עשה זאת כדי להראות עד כמה העם היהודי עשיר ומכובד, ובכך לקדש שם שמיים.
«ובא הנביא ישעיהו אל המלך חזקיהו ואמר לו: “מה אמרו האנשים האלה, ומאין באו אליך?” וחזקיהו אמר: “מארץ רחוקה באו, מבבל”. והוא (ישעיהו) אמר: “מה ראו בביתך?” וחזקיהו אמר: “את כל מה שיש בביתי ראו, לא היה דבר שלא הראיתי להם מאוצרותיי”. וישעיהו אמר לחזקיהו: “שמע את דבר ה׳. הנה ימים באים, וכל מה שיש בביתך, כל מה שאספו אבותיך עד היום הזה, יילקח לבבל, לא יישאר דבר, אמר ה׳. ומבניך שיהיו לך, אשר תוליד, הם ייקחו, והם יהיו משרתי חצר בארמונו של מלך בבל”».
לחזקיהו היו כוונות טובות – להעלות את מעמדו של עם ישראל בעיני העמים האחרים. ופתאום בא הנביא, מוכיח אותו על פשע נורא, ומודיע לו על העונש הנורא שמצפה לו!
במה אפוא חטא חזקיהו?
העניין הוא שאת הדברים היקרים באמת אין מראים לאחרים! איננו יכולים לדעת מה קורה בחשבון של חברינו! אדם מוכן לספר על עצמו כל דבר, אבל רק לא על הפיקדונות הכספיים שיש לו! בעבר אפילו סימנו את תדפיסי חשבונות הבנק בסיווג «סודי»…
המקדש היה סגור מכל צדדיו. וקל וחומר שקודש הקודשים היה סגור, שהרי שם נשמר הדבר היקר ביותר לעם היהודי – הארון שבו היו הלוחות וספר התורה!
הכהן הגדול היה האדם היחיד שהורשה להיכנס לקודש הקודשים, ונאמר: «איש לא יהיה באוהל מועד» (ויקרא, 16:17), הכהן הגדול היה שם לבדו. שם, בקודש הקודשים, היו כרובים, המסמלים את אהבת הקב״ה לעם היהודי, ואהבה זו הייתה צריכה להיות נסתרת: «איש לא יהיה באוהל מועד».
אנחנו מתפללים בבית הכנסת, ולא ברחוב. חכמינו אומרים (ברכות, 34 ע״ב): «חצוף מתפלל בבקעה». ואת התורה אנחנו לומדים בבית המדרש. הרי הקשר שבין הקב״ה לעם היהודי הוא קשר של אהבה, והוא יקר כל כך שיש להסתיר ולהצניע אותו!
דברי ערך מחביאים, כך הוא טבע הדברים.
ויש לכך סיבה טובה – על דברי ערך צריך לשמור! אם אדם הולך ברחוב ובידיו חבילת שטרות, בכל רגע עלול לצוץ מעבר לפינה איזה טיפוס ולחטוף אותם.
אדם שצריך להעביר סכום כסף גדול ייקח את השקיק הפשוט ביותר שימצא בבית, יתלבש בפשטות רבה ככל האפשר וייסע לא במונית אלא באוטובוס, וכל זאת כדי למשוך אליו מעט ככל האפשר תשומת לב, כדי שאיש לא יחשוב אפילו שהוא מחזיק בידיו כסף רב.
כך בנוי העולם...
המשך יבוא