ולא רק גוף האישה צריך להיות מכוסה, אלא גם שערה. מדוע?
אם נבחן את השערות במיקרוסקופ, נראה שהן חלולות. השערה היא מעין תעלה המובילה אל מוח האדם. השיער מקשט את האדם מפני שהוא קשור למוחו. מוח האדם הוא «מקדש», שם מתרחש המפגש עם הקב״ה, שם פועלת התודעה, שם שוכנת האמונה, וכל מה שנמצא שם יקר מאוד.
השיער קשור לכל מה שנמצא במוח האדם – לשכל, לקדושה ולאמונה.
ולכן דווקא אישה נשואה, המביאה את הקב״ה לעולם הזה ומעניקה חיים לדורות הבאים של העם היהודי, צריכה להיות נסתרת לחלוטין מעיניהם של זרים. «איש לא יהיה באוהל מועד». ולא רק האישה צריכה להיות מכוסה, אלא גם מוחה. המקום שבו המחשבה פועלת, שבו נמצא הקב״ה, צריך להיות מכוסה.
מספרים ששאלו את אמו של החזון איש, זכרונו לברכה, כיצד זכתה להביא לעולם צדיקים גדולים כה רבים. היא השיבה: «זה לא במקרה! כאשר חפפתי את ראשי בערב שבת, תמיד עמדו לצידי שתי נשים, והחזיקו בידיהן סדינים באופן שקירות הבית לא יראו את שערי!»
כאשר רבקה פגשה לראשונה את יצחק והבינה שנועדה להיות אשתו, מיד «ותקח הצעיף ותתכס» (בראשית, 24:65), כיסתה את שערה. מרגע זה איש אינו אמור לראות אותו, אינו אמור לראות את הביטוי של מוחה היקר – מקום משכנו של הקב״ה.
המשך יבוא