היום אני רוצה ללמד אתכן סוד אחד: איך להפוך מעט להרבה. נניח שיש לכן שקל, ובעזרת הסוד שלי הוא יהפוך למיליון שקלים. איך עושים זאת? יתרה מזו, איך עושים את אותו הדבר עם דברים ששווים הרבה יותר מכסף…
נתחיל בסיפור. לפני שנים רבות הייתה מאפייה בעיירה קטנה בפולין. מאפייה רגילה, שאפו בה כעכים, לחם, לחמניות וחלות לשבת. יום אחד הופיעה על דלת המאפייה מודעה: דרוש עובד. אילו דרישות יש בדרך כלל מעובד? אחראי, זריז, חרוץ… ואילו במודעה הזאת נכתב משהו אחר לגמרי: ״דרוש עובד חולה סוכרת״. מוזר!
כל העיירה רתחה וגעשה: איזו דרישה מוזרה? במה החולים טובים יותר ומה רע בבריאים?! עד שעבר ליד המאפייה סוחר שכבר לא היה צעיר ואמר:
— על מה כל המהומה? מצחיק, באמת. אני מכיר את המשפחה הזאת עוד מימי הסבא שלהם. אצלם הקמצנות תורשתית! את החליפה מבר המצווה של הסבא־רבא עדיין לובש הנין! אז ברור שהם זקוקים לעובד חולה סוכרת, שמחשש לחייו לא ייגע בשום דבר במאפייה הזאת!..
מה הקב״ה עושה בדרך כלל לאדם שמידת הקמצנות מפותחת אצלו כל כך, כמו בסיפור שלנו? הוא שולח לו אישה שצריכה להסתובב במטבח עם קסדה. למה דווקא עם קסדה? כי היא דווקא בזבזנית. היא הולכת לחנות וממלאת שתי עגלות עד אפס מקום. כשהיא פותחת ארונית במטבח, הכול נופל לה על הראש! לכן הקב״ה מעמיד אותם בדרך כלל יחד מתחת לחופה, כדי שבמהלך חיי הנישואין המידות שלהם יתערבבו, כמו במיקסר, ויתקבל שביל הזהב. כמובן, אם הם משקיעים בשמירה על הנישואין שלהם.
אבל אנחנו רוצים לעזור למי שנאלצים להיאבק בקמצנות לבדם. איך יכול, למשל, אדם קמצן להתחיל לנוע בכיוון ההפוך? נניח שיש אישה שמידת הקמצנות טבועה בגנים שלה. כשהיא צריכה לקנות משהו לעצמה או לילד, היא מרגישה שאינה מסוגלת. כל כך קשה לפתוח את הארנק – פשוט בלתי אפשרי. איך אפשר לעזור לה לתת, למשל, צדקה?
בפרשת ראה שבתורתנו הקדושה יש עצה כזאת (דברים 15:10): ״נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו״, ובעברית: ״נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו״. בעל הספר ״כלי חמדה״ נותן לנו הסבר נפלא לכך. אדם שקשה לו לתת, שמרגיש שהוא מת בכל פעם שצריך לתת למישהו – האם יוכל פתאום להקצות 1000 דולר? לא, אבל גם אין צורך בכך. שקל, ועוד שקל. לאט לאט. נתון תתן – תן מעט בכל פעם, ולא ירע לבבך – לא תפחד (לבך לא יפחד) לתת. וכך, בהדרגה, כבר לא יהיה קשה לתת. רבנו עובדיה מברטנורא אומר: ״גם אם יש לאדם 100 מטבעות זהב, עדיף שייתן בכל יום 1 מהם, משייתן את כל ה־100 בבת אחת – כך ירגיל את עצמו לתת״.
וזה נוגע לא רק לכסף. לפעמים קשה אפילו לחלוק את החיוך שלנו, לתמוך בזולת במילה טובה. וגם זה יבוא אם נתאמן לעיתים קרובות, מעט בכל פעם. ואז לא יהיה קשה לחלוק את החום שלנו.
הנה עצת זהב לכולנו. כך נהפוך שקל אחד למיליון – אם ניתן מעט, אבל לעיתים קרובות, ונרגיל את עצמנו בהדרגה לתת, נוכל לפתח בתוכנו את המידה הזאת – לתת לאחרים. נוכל להיות אנשים נותנים, המסוגלים לחלוק את החום שלהם.