הרבנית אסתר אופנגנדן
תחרותיות, כעס ושאר התחושות והרגשות שלנו:
אסכולות פסיכולוגיות מסוימות סבורות שרגש הוא עובדה קיימת, שיש לבטא אותו, אחרת יהיה גרוע יותר.
התורה מתייחסת לכך אחרת לחלוטין. מנקודת המבט היהודית, הרגשות נמצאים בתחום הבחירה החופשית, ואנו אחראים להם באופן מלא. ללמוד לשלוט ברגשות אולי אינו דבר פשוט – אבל זו האחריות שלי, ולא של "מי שהוציא אותי מדעתי"...
כמה עצות מעשיות
איך להשתמש בתחרותיות:
- אל תאמרו משפטים כמו – "הרי אני הצלחתי... אני בשבילך!... ואתה!.."
- השתמשו ב"אני" כדי לתאר את הקשיים שלכם, ולא את מעשי הגבורה שלכם, למשל – "קשה לי להספיק לשטוף כלים, תעזור?"
- אל תאשימו את האדם, דברו על המצב. למשל, "אני מבינה שלא התכוונת לפגוע בי, אבל קרה ש..."
- אמרו תודה.
- כללו גם את עצמכם בביקורת. למשל – "עם זה אנחנו לא כל כך הצלחנו להתמודד.."
- בקשו עזרה. למשל, "אני כל כך רוצה לאהוב אותך. עזור לי".
איך להשתמש בגאווה:
לשבח – כמה שיותר ובכנות רבה ככל האפשר. הרמח״ל כותב שטבע האדם הוא להיות קשוב רק לאנשים שמשבחים אותו ואוהבים אותו.
צריכים לריב? התכוננו! למשל, עכשיו, בשעה רגועה, הכינו רשימה של מעלות בן הזוג. השתדלו להרחיב את הרשימה מדי פעם. לפני מריבה – לקרוא שוב!!! לצאת לקרב מצוידים.
ראש ישיבה אחד התלונן שקשה לו לסלק תלמיד אחד - צריך לעלות חמש מדרגות. אני עולה על הראשונה – אבל יש לו לב טוב... על השנייה – וגם המצב בביתו לא פשוט... על השלישית - ובשנה שעברה הוא עזר כל כך... על הרביעית – ומה יהיה איתו ברחוב?.. על החמישית – אני הולך, מנשק אותו, וחוזר למקומי.
המילים הראשונות במריבה או בביקורת – "אתה אדם כל כך חכם, טוב, נדיב וכדומה (בהתאם למצב)"!
איך להשתמש בביטחון שהכול חייב להסתדר כפי שאני מצפה:
- לחשוב על חוסר האובייקטיביות שלי. ממילא אני מסתכלת על העולם דרך משקפיים – אז שיהיו ורודים...
- להשתמש בסיסמה – "אל תהיה צודק - היה חכם". כמו בכביש – חשוב יותר לשרוד.
- ללמוד לא לשים לב לכל דבר. אנחנו לא מושלמים. אם מסתכלים מקרוב, אי אפשר לחיות עם אף אחד – החל בעצמנו.
איך לעבוד על הכעס:
זהו נושא מאוד ארוך, שעדיף לעסוק בו בנפרד. הרעיונות העיקריים:
- בשעה רגועה ללמוד להכיר את הכעס שלנו ולמצוא דרך להתמודד איתו.
- נשימה. בזמן כעס – שטחית, מהירה וקצרה. כדי להירגע, צריך לנשום עמוק ולאט.
- יותר מ-85% מביטויי הכעס מופיעים ב-5-15 הדקות הראשונות. נסו למלא את הזמן הזה, למשל, לריב אך ורק בלבוש מסוים שנקבע מראש, לא להתחיל עימות לפני שרצים 3 פעמים סביב הבית וכדומה.
- דמיינו שאתם רואים את המתרחש מן הצד, למשל, על מסך. פשוט התבוננו. אם הדמיון אינו מספיק, אפשר פעם אחת לצלם באמת מריבה. למשל, הילדים יכולים לצלם – ממילא הם רואים ושומעים הכול. (זו, כמובן, בדיחה, אבל... עצובה).
המשך יבוא