לאה אודליה
"[שתי הדעות ב]כל מחלוקת, [המתנהלת] לשם האמת, עתידות לנצח בסופו של דבר, [מבלי לבטל זו את זו], ואילו מחלוקת לשם מחלוקת היא עקרה. דוגמה למחלוקת לשם האמת היא מחלוקת הלל ושמאי, ולמחלוקת לשם מחלוקת — מחלוקת קורח וכל שותפיו [עם משה]" (מסכת אבות 5:17).
כל האנשים הנורמליים מלמדים את ילדיהם שלריב זה רע מאוד! נו, נו, נו! ולהסית למריבה ולמרוד — זה גרוע ממלחמה גרעינית. מצד שני, אי אפשר לחיות בלי עימותים. אחרת, איך בונים יחסים עם הסובבים אותנו? גם בעם ישראל היו לא מעט מריבות, עוד הרבה לפני קורח. אולם אין דבר המשתווה לעונשו. למענו נוצרה תופעה "טבעית" חדשה: האדמה פערה את פיה, בלעה את כל עדת קורח וסגרה את פיה… (היא נפתחה גם קודם, אבל נסגרה בפעם הראשונה). מדוע כך?
נחפור קצת יותר לעומק. ליתר דיוק, נחזור לרגע אל 6 ימי הבריאה.
היום הראשון נקרא "יום אחד" — יום אחד, בניגוד לימים שבאים אחריו (שני, שלישי וכו׳), משום ששררה אחדות הבורא ולא היה שום פירוד. הפירוד התרחש ביום השני: המים העליונים הופרדו מן התחתונים. זהו סדר הדברים. בינתיים הכול נראה יפה. אולם דווקא ברגע ההפרדה נוצרה בעולם התחתון האפשרות העקרונית לראות את עצמנו כנפרדים מן המקור העליון! מקובל שביום השני נברא הגיהינום, וזהו היום היחיד שעליו לא נאמר "וירא אלוקים כי טוב" (לפי מדרש רבה). יום שני הוא יום קשה, כמו שאומרים…
כעת יש לך 2 אפשרויות: או שאת מקבלת את ההיררכיה שקבע הבורא ואת מקומך בה, או שאת מכריזה על עצמך כעצמאית, מנותקת מהשפעתו ומהשפעת הסובבים אותך. במקרה הראשון, האדם נעשה חוליה בלתי נפרדת מן הבריאה, שלב בסולם שמישהו יכול לעלות בו, ושדרכו יורדת השפעת הבורא אל העולם התחתון (זוכרות את סולם יעקב — זהו תהליך מתמיד של ירידה ועלייה. אגב, זו הסיבה שיעקב אבינו אינו מוזכר בשושלת היוחסין של קורח: "קורח בן יצהר, נכדו של קהת ונינו של לוי". התנהגותו הפרה את העיקרון הבסיסי של התלות ההדדית בין 12 השבטים). אם עוקרים שלב אחד, זהו! סדר הבריאה מופר. וזהו המרד של קורח. הוא ניסה להפר את ההיררכיה, והדבר שקול לחסימת הערוץ שדרכו העולם העליון משפיע על התחתון. לכן גם העונש היה סמלי: רצית שיבוש בסדר שקבע הבורא? — קיבלת אותו! אין לכם צורך בחוט תכלת בציצית, באנשים הבולטים מן ההמון, אינכם רוצים להרגיש שאתם מתחת למישהו? תהיו מתחת לאדמה עצמה. (שמתן לב שמי שחושבים שהם מעל אחרים ומי שחושבים שהם מתחת לאחרים סובלים מאותה תחושת נחיתות? זה נובע משם.
משום שבשורש הרוחני של כל אחד כתוב שכולנו שווים, ולכל אחד יש ייעוד ייחודי משלו בעולם. ורק חוסר שביעות הרצון והרצון לתפוס את מקומו של הזולת הופכים אדם לנחות.)
וזו מהותה של המריבה. לכן התורה מקדישה תשומת לב רבה כל כך ליחסים בין בני אדם, ולכן כולנו צועקים על הצורך באחדות ועל כך שמריבות אינן מתקבלות על הדעת. אין כאן רק "מה טוב ומה רע", יש כאן קשר ברור לחלוטין של סיבה ותוצאה!
P. S.: שימו לב שלא כל עימות גורם להרס. במקרים רבים, אפילו להפך. ויכוח לשם חיפוש משותף אחר האמת, בירור היחסים בין בני זוג כדי להבין זה את זה טוב יותר, שיחה עם ילד למטרות חינוכיות — כל אלה לטובה :)
הכול טמון בשאלה קטנה: "האם אני בונה או הורסת?"...
ככה בערך…
אל תהיי כמו קורח! היי כמו משה ואהרן!
שלום לכולנו! חודש טוב!