האיסור לפגוע ולגרום צער (אונאת דברים)
23. אסור לדחות דיון משפטי ללא סיבה, או לסרב לקבל אדם שבא לבקש עצה.
24. איסור ״אונאה״ חמור יותר כשמדובר בגרים (אנשים שהתגיירו), באלמנות או ביתומים. על הגר נאמר: ״וגר לא תונה ולא תלחצנו״. איסור זה מוזכר בתורה שלושים ושש פעמים. גם על אלמנה ויתום נאמר במפורש: ״כל אלמנה ויתום לא תענון״. כלומר, מדובר אפילו באנשים אמידים, שהאלמנות או היתמות הופכות אותם לפגיעים מאוד ולחסרי הגנה.
מי שפוגע בגר, באלמנה או ביתום עובר בבת אחת על כמה איסורי תורה.
****הרב יהושע לייב דיסקין הסב חדר אחד לשימוש בפסח. זה היה מטבח שני, שנפתח רק בימי הפסח. בכל שנה התקינו בו תנור חדש, אף שהרב יהושע לייב עצמו אכל מצה רק בלילה הראשון של פסח. גם החיטה לא הייתה חיטה רגילה. התלמידים הביאו חיטה שנקצרה במיוחד להכנת מצה. שק החיטה נשמר אצל אחד מתלמידיו הקרובים עוד מתחילת הקיץ. השק היה תלוי על וו שננעץ בתקרה, למעלה מגובהו של אדם. אפילו העכברים הזריזים ביותר לא היו יכולים להגיע אליו.
לקראת החג היה התלמיד מביא את שק התבואה, ולאחר בדיקה מדוקדקת היו בוררים את הגרגרים. את המים הביאו יומיים לפני פסח ממעיין מוצא (שליד ירושלים), ואת המצות אפו רק סמוך לכניסת החג (בערב פסח). הרב יהושע לייב עצמו פיקח על כל תהליך הכנת המצות.
פעם אחת חלה תלמידו הקרוב ונפטר. כעת היה צריך להחליט מי יהיה אחראי לשמירת התבואה. התלמידים באו מיוזמתם לשאול על כך, אבל הרב דיסקין ביקש להשאיר את השק באותו מקום. ״וכי האלמנה תשמור על התבואה טוב יותר מאיתנו?״ שאלו התלמידים. ״בשנה הבאה נחליט אצל מי תישמר התבואה, אבל בינתיים שיישאר הכול אצלה״, השיב הרב. ״אם תבואו עכשיו לקחת את השק, תהיה זו עוד תזכורת מרה לאובדנה. כל החומרות שלנו אינן שוות אנחה קטנה אחת שלה!״
**** המשגיח בישיבה בעיר ראדין שאל את החפץ חיים מה לעשות בתלמיד שפגע באלמנה שאצלה אכל לעיתים קרובות את ארוחת הצהריים. (באותם ימים לא היו בישיבות חדרי אוכל, והתלמידים אכלו אצל משפחות מתושבי המקום.) האישה סיפרה שהבחור התנהג בחוצפה, והתנהגותו פגעה בה מאוד.
מן הסתם פרץ שם סכסוך כלשהו, אבל החפץ חיים לא ניסה לברר מה אירע. הוא הזדעזע מן המקרה עד כדי כך שהורה לבחור לעזוב את הישיבה ולחזור הביתה, אף שתלמיד זה נחשב לאחד הטובים ביותר. המשגיח לא הבין מה הניע את חכם ישראל הגדול לנהוג בנער בחריפות כזאת. כששאל על כך, השיב הרב: ״מי שמתחצף לאלמנה בודדה, ודאי יש בו מידה גדושה של חוצפה ומידות רעות. והרי חכמים אמרו: 'עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן'. ומדוע? מפני שהביישן — גם אם עשה מעשה רע, עדיין יש תקווה שיעשה תשובה, ואילו אדם עז פנים לא יוכל לשוב בתשובה!
25. לעיתים רואה המחנך צורך להחמיר יותר עם תלמידים מסוימים, גם כשמדובר בגר, ביתום או באלמנה. אין בכך איסור, מפני שהדבר נעשה לטובתם, כדי ללמדם תורה או מלאכה. עם זאת, רצוי למרות הכול לנהוג בהם ביתר סלחנות.
26. כשהתורה מדברת על יתום, הכוונה לילד שגדל בלי אם או בלי אב. עד מתי הוא נקרא ״יתום״? עד שיגדל דיו ולא יזדקק לעזרתו של מבוגר, אלא יוכל לדאוג לעצמו. כשהתורה מדברת על אלמנה, הכוונה לאישה בכל גיל, שכן כל עוד לא נישאה שנית, היא מרגישה אומללה מאוד.