הרבנית חוה קופרמן
הפסוק הבא באשת חיל:
"חגרה בעוז מותניה, ותאמץ זרועותיה..."
לפי המסורת, זו מרים. מדוע? חגירת המותניים ביהדות מסמלת כוח, עוצמה וגבורה; מי שנדרש להוכיח את עצמו במצב מורכב למדי צריך לחגור את מותניו.
מרים נדרשה לכך לפחות פעמיים: ראשית, כשפעלה בניגוד לרצונו של פרעה, שציווה להרוג תינוקות יהודים ממש בשעת הלידה, ושנית, כשביקשה מאביה לשקול מחדש את החלטתו להתגרש מאמה. לילד קשה מאוד להתערב ביחסים שבין הוריו. אבל מרים התערבה: «מה שאתה עושה הוא רעה חמורה אף יותר ממה שעושה פרעה, מפני שהגזירה שלו מכוונת רק נגד הבנים, ואילו אתה אינך מאפשר גם לבנים וגם לבנות להיוולד». והיא גם אמרה לאביה שעליו לזכור: כל החלטותיו הן החלטות של צדיק, ולכן הן יקויימו, ואילו החלטותיו ופקודותיו של פרעה הרשע לא יקויימו בידי כולם, רחוק מכך. והיא גם אמרה: «אני רואה שממך ייוולד מי שבעתיד יגאל את עם ישראל מן העבדות». האב הקשיב לבתו והתאחד מחדש עם אשתו.
אבל אז נולד הילד, ותחילה שמחו כולם, ואחר כך נעצבו ושאלו: «מרים, מה יהיה על הנבואה שלך?»
גם היא הייתה מודאגת מכך. כעבור שלושה חודשים כבר אי אפשר היה להסתיר את התינוק, והביאו אותו אל גדת הנילוס. בתורה נאמר: «אחותו צפתה מרחוק מתוך הסבך שעל הגדה». מדוע דווקא מרים צפתה בו, ולא מישהו אחר? מפני שדווקא היא הלכה «לעמוד על נבואתה» - לשמור על הנבואה, מתוך תחושת אחריות כלפיה.
המסורת שבעל פה אומרת שכל פסוק באשת חיל מתייחס גם לשרה. בתום הביאור העיקרי נבחן גם את הקשר הזה. לעת עתה נאמר רק שכאשר המלאכים באו אל אברהם, הוא ביקש מאשתו לאפות להם לחם. כשהחלה להכין חלות, לקחה שרה לכל אורח סאה אחת של קמח, ובסך הכול שלוש סאים. מדובר בכ-24 ק״ג!
"בראותה שמלאכתה טובה, אינה מכבה את נרה כל הלילה…"
הכוונה ללילה מסוים.
לפי אחת הדעות, מדובר בבתיה, בת פרעה, ובלילה שבו הומתו כל בכורי מצרים (גברים ונשים). גם בתיה הייתה הילדה הבכורה, והייתה אמורה למות באותו לילה. בספרו «משלי» שלמה אומר ש«נר ה׳» הוא נשמת האדם. והעובדה שהנר אינו כבה מרמזת שבתיה תישאר בחיים באותו לילה.
מה פירוש הביטוי «ראתה שמלאכתה טובה»? היא ראתה שמה שעשתה היה טוב במיוחד; היא נוכחה בכך במו עיניה.
נסביר ביתר פירוט.
נאמר: כשמשה נולד, יוכבד ראתה כי טוב הוא, והסתירה אותו במשך שלושה חודשים. (כמובן, כל האימהות חושבות שילדיהן הם הטובים ביותר, אבל מה שראתה יוכבד היה טוב במיוחד: הילד נולד מהול. בזכות זאת קיבל אחד משמותיו — טוביה — «טוב מאת א-לוהים»). וגם בתיה, כשפתחה את בגדי הילד שהצילה, ראתה את אותו הדבר והבינה שהצילה לא תינוק רגיל אלא תינוק מיוחד, ולכן נשמתה לא תכבה.
יש גם דעה שהפסוק שהובא מדבר על חנה.
«טעמה וראתה כי טוב» - הכוונה לתפילה. חנה נתנה לנו את כללי התפילה ואת נושאיה. בנה שמואל, שעל לידתו התפללה לה׳, הוא היחיד שמשווים אותו למשה ולאהרן (במזמור 99 בתהילים, שאנו אומרים בקבלת שבת, נאמר: משה ואהרן בין משרתיו, ושמואל בין קוראי שמו (המתפללים אליו)).
לכן גם שמואל, בן חנה, הוא טוב — טוב, כמו משה.
הביטוי — «לא יכבה נרה בלילה» — מהדהד את הנאמר בספר שמואל 1 (פרק 3, פסוק 3): «ונר א-לוהים טרם יכבה, ושמואל שוכב בהיכל ה׳, אשר שם ארון א-לוהים». (הכוונה למשכן שילה, שבו מקבל שמואל הנביא נבואה).
המשך יבוא