הרבנית חוה קופרמן
״דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה״…
יש מלאכות רבות למדי שאישה אינה חייבת לעשות בעצמה. די לה לתת הוראות, והכול ייעשה בידי אחרים. יוצאת מן הכלל היא תפירת בגדים, במיוחד כשעובדים בחומרים יקרים (צמר ופשתן תמיד היו מוערכים מאוד). מלאכה כזאת דורשת מיומנות מיוחדת, והאישה עושה אותה במו ידיה, ״בחפץ כפיה״.
חוה, שגרמה לחטאו הראשון של אדם, הביאה לכך שבני האדם נזקקו לבגדים. וכעת היא מתקנת את החטא הזה. זו הסיבה שביהדות נחשב הפלך — כלי לטווייה — לעיסוק נשי.
לפי מדרש הגדול, הפסוק שהובא לעיל מוקדש ללאה. צאצאיה הם הלוויים, שמהם יצאו הכהנים, משרתי הקודש. אהרן הלוי היה לכהן הגדול הראשון. בבגדיו לעבודת הקודש הייתה צריכה להיות תערובת של פשתן וצמר (מה שמכונה שעטנז, דבר האסור ליהודי רגיל). תערובת זו בבגדי עבודת הקודש הייתה צריכה לכפר על הרצח הראשון בעולם, שבוצע בגלל קורבן שהובא. (קין הרג את אחיו הצעיר הבל, משום שהקב״ה נענה לקורבן שהביא הבל וקיבל אותו, ואילו את קורבנו של קין לא קיבל).
שורש החטא — קנאתו של האח הגדול באח הצעיר.
כפי שנאמר בתורה, קין הביא את קורבנו מפרי האדמה. יש בידינו מסורת שהיה זה פשתן (כך אומר רש״י, וכן הפירושים על רש״י).
(אם נשתמש בשיטת מילוי (״תוספת״) ונבחן את שמות האותיות שמהן מורכבת המילה קרבן, כלומר קורבן, נגלה ששתי האותיות האחרונות יוצרות את המילה פשתן (פשתן). העובדה שפשתן נמצא בסוף המילה קרבן, מצביעה על כך שהוא כביכול שארית. ואכן, קין לא הביא מן המובחר, אלא דבר ״לא מכובד״ — את מה שנותר).
ומאותו רגע החלו בעיות אצל הבכורים. הקב״ה עושה כך שהבכור תמיד נופל בתכונותיו מן הבן השני. הדבר נחוץ כדי שהבכור יתקן את עצמו — יעקר מתוכו את הקנאה. (למרבה הצער, עבודה כזאת קשה, ולא תמיד מצליחים בה).
הדוגמאות ידועות. ישמעאל ויצחק, אחריהם עשו ויעקב, ולאחר מכן בני יעקב ויוסף.
כך גם אצל בני יוסף — אפרים ומנשה. (זכרו כיצד יעקב, בשעה שהוא מברך אותם, מחליף את מקומותיהם וגורם לראשון להיות שני).
יש דעה שלפיה כשאנו מברכים את הילדים עם כניסת השבת, אנו מזכירים את אפרים ומנשה דווקא משום שזה היה המקרה הראשון שבו האח הגדול לא קינא באח הצעיר.
דוגמה נוספת כזאת היא אהרן ומשה. זכרו, הקב״ה שולח את משה למצרים כדי שיוציא את העם היהודי מן העבדות. משה אינו רוצה ללכת, משום שהוא חושב שאין לו זכות לעשות זאת: יש לו אח גדול, אהרן — זו שליחותו של הבכור. הקב״ה מרגיע את משה: ״אהרן ישמח בשבילך ויתמוך בך בכל!״
ולאהרן אומר ה׳: ״כעת תיקנת את חטאו של קין. לכן אתה וצאצאיך רשאים ללבוש פשתן וצמר יחד״.
אבל יש גם דעה אחרת, שלפיה הפסוק הזה עוסק בשרה.
מה פירוש ״פשתן וצמר״?
סמלו של יצחק הוא הכבש שהוקרב כקורבן במקום יצחק. צמר הוא מה שלוקחים מן הכבשה. הפשתן מסמל את ישמעאל, משום שאמו של ישמעאל, הגר, הייתה מצרית. מצרים נודעה בפשתן שלה, כינו אותה ארץ הפשתן, וידעו לייצר בה פשתן דק במיוחד. (המומיות המצריות נעטפו בפשתן).
בדיוק מסיבה זו אסור לערבב צמר כבשים עם חוט פשתן. שרה אמרה: ״תערובת של פשתן וצמר אסורה, יצחק וישמעאל אינם יכולים לגור באותו בית״.
״היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה״...
ואכן, אוניית מסחר צריכה לעבור דרך ארוכה ולא קלה כדי להביא לנמל את הסחורה הדרושה.
כך גם רחל, שאליה מתייחס הפסוק הזה, הייתה צריכה לעבור דרך ארוכה בתפילה עד שהצליחה לזכות בבן מאת ה׳ בזכות תפילותיה. כמו אונייה בודדה במסעה, גם היא הייתה בודדה. איש לא עזר לה, אפילו לא בעלה האהוב. כשביקשה ממנו להתפלל שה׳ ייתן לה בן, השיב: ״האם אני במקום הקב״ה?״ המדרש אומר שעל לידת יוסף נאמר: ״ויזכור הקב״ה את רחל״. (את רחל, ולא את יעקב!)
המשך יבוא