הרבנית חוה קופרמן
עוז והדר לבושה, והיא מביטה בשמחה אל העתיד...
בתרגום מדויק יותר, סוף הפסוק נשמע אחרת — «”תשחק” ליום אחרון».
הכוונה לאלישבע, בת עמינדב, אחות נחשון ואשת אהרן הכהן.
ביום הראשון לעבודת המשכן היא ראתה ארבע שמחות בבת אחת: בעלה — הכהן הראשי (כהן גדול), בניה, נדב ואביהוא — סגניו, משה, גיסה — מנהיג עם ישראל כולו, ואחיה נחשון — נשיא שבט יהודה, הראשון מבין 12 הנשיאים שמקריב קורבן במשכן ביום הזה.
אך בסופו של אותו יום ממש אלישבע מאבדת שני בנים, ובכל זאת אינה רשאית להתאבל. לב האם נקרע, והיא אינה מעזה להראות זאת...
ולכן נאמר: «”תשחק” ליום אחרון». היא זקוקה לכוח באותה מידה שכל אדם אחר זקוק לבגדים. והדר לבושה מסמל שכל קרוביה נמנים עם נכבדי העם.
דברי חכמה על שפתיה, ודבריה מלאי חסד…
הכוונה לשרח, בת אשר. אותה שרח שמגלה ליעקב שיוסף חי, ובזכות זאת מקבלת מאבי האומה ברכה לחיי נצח. אותה שרח שערב יציאת מצרים מצביעה, לבקשת משה, על המקום בנילוס שבו מונח הארון ובו עצמות יוסף.
אותה שרח שהצילה את העיר מן ההרס שבו איים יואב, שר הביטחון של דוד, משום שתושבי העיר הסתירו אצלם עבריין בשם שבע בן בכרי. היא ניהלה משא ומתן עם יואב, קיבלה עליה את תפקיד המתווכת בינו לבין תושבי העיר, ובסופו של דבר שכנעה את בני עירה למסור ליואב את ראשו של שבע בן בכרי, ובכך הצילה את העיר כולה ואת כל תושביה מהשמדה.
על פי המסורת, שרח "שקלה כמו עיר שלמה בישראל".
הכוונה לחשיבותה, למשקלה הפוליטי והרוחני. (מקובל שמשה "שווה" לעם ישראל כולו. בדומה לכך, שרח "שווה" לעיר).
המשך יבוא