הרבנית חוה קופרמן
בשבוע שעבר התחלנו לעיין בשיר «אשת חיל». היום נחזור אליו וננסה להתעמק בו יותר.
בכל דבר שיש לו משך או אורך כלשהו, החשובים ביותר הם ההתחלה והסוף.
(כך, למשל, בדרך שצריך לצאת אליה, אבל צריך גם להשלים אותה כדי להגיע בסופה למקום שאליו התכוונו להגיע; כך בבניית בית המקדש, וגם בבניית בניין מגורים, ולמעשה בבניית כל מבנה; כך בהכנת אוכל, בהיריון, בעיבוד שדה... הסירו את ההתחלה או את הסוף, ולא יישאר לכן דבר!)
אשת חיל היא הסיום של משלי שלמה. ואין זה מקרי.
כפי שאומרת המסורת שבעל פה, אם לאדם יש אישה טובה, אין גבול לטוב שהיא יכולה לעשות למענו. אם האישה רעה, אין גבול לרע שהיא יכולה לעשות לבעלה.
ברובד הפשוט, אשת חיל מסמלת כמובן את האישה. אבל אנחנו מבינים שבכל דבר במשלי שלמה יש גם רבדים עמוקים יותר, שורה שלמה של רבדים.
כך, למשל, שלמה משווה את התורה, את עם ישראל ואת הנשמה לאישה. והעובדה שהשיר אשת חיל מסיים את ספר «משלי», כאילו מעטר אותו ככתר, מראה עד כמה האישה חשובה בעיני שלמה.
המסורת שבעל פה אומרת שכל שורה באשת חיל מקבילה לאחת מן הנשים הצדקניות שלנו.
לפי מסורת נוספת, שלמה כלל במשלי דברים שנאמרו לפניו. כך, לפי המסורת, הראשון שאמר את אשת חיל היה אברהם, כשקונן על שרה.
אשת חיל מסמלת אישה שיכולה לעשות הכול. הפסוק הראשון מדבר עליה בהתפעלות.
«מי ימצא רעיה כה מושלמת? ערכה יקר מפנינים»...
כה מושלמת, עד שהיא «יקרה מפנינים»? מה משמעות ההשוואה הזאת לפנינים? מדוע הפנינים מחווירות לעומת האישה?
המילה העברית לפנינים היא פנינים — כלומר, מה שנמצא בפנים. כדי למצוא פנינים צריך לצלול (לעומק, מתחת לשכבת המים) ולמצוא צדפה. לאחר מכן צריך לפתוח את הצדפה ולהוציא לאור את הגרגיר היקר, הפנינה. יוצא שהפנינה נמצאת פעמיים בפנים. סמלה של האישה הוא הצניעות, ההסתר. היא זו שיכולה לעשות הכול, אך אינה מציבה את עצמה בחזית; היא תמיד נשארת בצל, בתוך הבית והמשפחה — מאחורי בעלה. היא פעילה וצנועה מאוד.
מקובל שהשאלה «מי ימצא רעיה כה מושלמת?» רומזת לאשת נח. בדורו של נח היה כמעט בלתי אפשרי למצוא אישה צדיקה כזאת. בזמן המבול היא, ויחד איתה גם כלותיה, היו צריכות לעזור לנח יומם ולילה בטיפול בבעלי החיים שבתיבה. נדרשו מהן גם צדקות וגם עבודה במסירות נפש.
(מעניין שלמילה חיל יש ערך גימטרי של 48; אותו ערך גימטרי כמו המילה מוח (מוח). טמון כאן רמז לכך שלרוב האישה היא המוח בביתה ובמשפחתה).
«לב בעלה בוטח בה: מה שהרוויח לא יבוזבז. היא גומלת לו טוב ולא רע כל ימי חייה»...
לב בעלה יכול להיות רגוע: לא יחסר לו דבר. לפי המסורת (לפי אחת הדעות), הפסוק הזה מתייחס לשרה. גם כשנלקחה מאברהם פעמיים — בפעם הראשונה לבית פרעה, ובפעם השנייה לבית אבימלך, מלך פלשתינה — לב בעלה היה רגוע ביחס אליה, והוא בטח בה. לא פרעה ולא אבימלך העזו לטמא אותה. היא הייתה בדרגה רוחנית גבוהה כל כך, שהדבר היה בלתי אפשרי לחלוטין. ועם כל זאת, היא יצאה מהם עם מתנות רבות ויקרות.
«היא גומלת לו טוב ולא רע כל ימי חייה»...
זו משימה קשה ביותר... כמעט בלתי אפשרי לעשות רק טוב בלי לגרום בתוך כך לרע. בחיי היום־יום, אם אנחנו עושים משהו היטב, בהכרח חסרים לדבר אחר תשומת הלב והכוחות שלנו.
(ניסיתן להכין ארוחה מפוארת ולסדר את הבית באופן מושלם, בו זמנית?! אם כן, אתן יודעות שאם הארוחה מוצלחת, הבית יסודר בערך, או להפך; להיות ללא רבב בכל דבר — לא כל אישה יכולה... אם אני מפנה את פניי למישהו, מישהו אחר רואה רק את עורפי).
לפי מדרש הגדול, השורה הזאת מתייחסת לרבקה.
המשך יבוא