הרבנית חוה קופרמן
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל...
מדובר באשתו של עובדיה, שהיה הממונה על ביתו של המלך אחאב. אף שהיה אדומי, שמר עובדיה על נפש צדיקה, התגייר והציל ממוות מאה נביאים, ובהם גם הנביא אלישע. (אשתו הייתה לו למשענת בכל דבר. כתבנו על כך בהרחבה באחד המאמרים הקודמים). מדוע נאמר על אשת עובדיה שהיא «צופיה הליכות ביתה»?
מפני שאינה יכולה להרשות שילדיה יהיו לעבדים בביתו של המלך הרשע. נזכיר: לאחר שהתאלמנה ונותרה ללא אמצעי מחיה, אין לאישה הזאת אפשרות לפרוע את חובות בעלה (שנטל על עצמו כדי להציל את הנביאים). לילדיה נשקפת סכנה — בגלל חובות אביהם יהפכו אותם לעבדים בבית המלך. והיא ממהרת אל הנביא אלישע ומתחננת אליו שיתפלל ויבקש מה׳: שתהיה עצמאית מבחינה כלכלית, שתוכל «לחם עצלות לא לאכול».
ואז אלישע מחולל למענה נס כפול, או, כפי שאומרים גם, «נס בתוך נס».
ראשית, נמצא שמן בבית האלמנה, ושנית, השמן הזה מקבל את היכולת שלא להיגמר.
לפסוק שהובא לעיל יש גם פירוש כללי יותר. אישה צדיקה באמת מנהלת את הבית כך שכל בני הבית יעשו את הנדרש. ואם מישהו אינו עושה דבר מה, היא עושה אותו במקומו. (אם האחד לא הספיק, האחר לא סיים או קלקל — האם, בעלת הבית, מתקנת הכול ומשיבה את הסדר על כנו).
בניה משבחים אותה, ובעלה מהלל אותה...
כשמתרגמים את הפסוק הזה מעברית, אפשר להשתמש הן במילה «משבחים» והן במילה «מאשרים».
בילדים באות לידי ביטוי (ומקבלות אישור) תכונותיהם של ההורים.
מקובל לחשוב שאם הילדים טובים, זו זכותו של האב, ואם הם רעים — זהו חיסרון בעבודתה של האם (כך אומר שלמה בכמה מקומות בספר משלי: «בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו»). הילדים קולטים ומבחינים מוקדם יותר במידות הטובות ובתכונות החזקות של אמם; האחרון שרואה את זכויותיה בחינוכם הוא הבעל. וכך ראוי מאוד שיהיה. שכן בענייני חינוך נאלצת האם לתמרן בעדינות את בעלה, ולעשות זאת כך שלא יבחין בכך.
הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כך שאנו מתמרנות. אבל אם אישה מתמרנת למען עצמה — זה אינו טוב, ואישה כזאת בדרך כלל אינה אהובה; ואילו כשזה נעשה למען אחרים — זה נפלא.
לפי פירוש אחר, מדובר בשונמית, שגם עליה כבר כתבנו בהרחבה.
היא הכירה את הנביא אלישע טוב יותר מבעלה, והבינה שאלישע צדיק לאחר שהבחינה שאף זבוב אינו עף מעליו בשעה שהוא אוכל; היא ששכנעה את בעלה להרחיב את הבית במיוחד עבור הנביא אלישע, בידיעה שמי שנותן מרכושו לחכם מזון, מים וקורת גג נמשל למי שמקריב קורבנות לה׳ בכל יום. והיא, שהייתה חשוכת ילדים, זכתה לנס ונולד לה בן, וכאשר מת, אלישע החיה אותו — «הבן קם».
סבורים שדווקא בזכות השונמית נענה הקדוש ברוך הוא למלך חזקיהו, שהיה חולה אנוש, ושלח לו רפואה כאשר התחנן: «החיית את בנה של אישה שבנתה בית לנביא שלך. והרי אבי אבותיי, המלך שלמה, הקים בית לך עצמך!»
המשך יבוא