הרבנית חוה קופרמן
"כשפלך בידיה היא יושבת ליד הכישור..."
פסוק זה מתייחס ליעל. כשסיסרא, שר הצבא שנרדף בידי כוחותיה של דבורה, בא אליה וביקש מים, יעל נתנה לו חלב במקום מים, כדי לבדוק כיצד יתנהג. במצב רגיל, מי שביקש מים אבל קיבל משהו אחר אמור לפחות להתפלא. אבל סיסרא שתה בבת אחת, ואפילו לא הבחין מה שתה. הוא לא שם לב כלל! מכך הסיקה יעל שמצבו רע, דעתו התערפלה, והפחד והבריחה הממושכת גרמו לו לאבד את צלילות דעתו.
לאדם מבוגר לא קל לעכל חלב; בדרך כלל הוא מחליש וגורם לנמנום. וכשסיסרא נרדם, יעל הורגת אותו.
לשם כך היא משתמשת ביתד.
מדוע הפסוק מדבר על פלך וכישור? מפני שאסור לאישה להשתמש בכלי של גבר. לא במקרה נמנעה יעל מלקחת את חרבו של סיסרא, אף שיכלה לעשות זאת בקלות. אבל היא לא רצתה לטמא את ידיה בנשק של גבר, והשתמשה בדבר שגברים אינם משתמשים בו. משום כך יעל זוכה לשבח כאישה ש«שלחה את ידיה אל כלי נשים». בשיר המהלל את יעל מודגש פעמיים: «כלי נשים». נאמר שהיא תבורך בכל בתי הכנסת ואוהלי התורה, מפני שלא עברה על האיסור.
בספר שופטים (פרק 5, פסוק 24) נאמר: «תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני, מנשים באוהל תבורך».
בשורה האחרונה יעל מושווית לאימהות. מדוע? במה זכתה אשת הקיני לכבוד כזה?
בכך שמעשהּ מיוחד.
אם כשאנחנו עושות דבר מה אנחנו יודעות שהוא נכון, ושכולם בוודאי יראו אותו בעין יפה, ויותר מכך — שהוא יעורר התפעלות כללית, ואפילו נזכה לתהילה — הרי קשה ומפרך ככל שיהיה המעשה, הידיעה שהוא נכון ושעתיד להצליח מעניקה לנו תוספת כוח מורגשת.
אבל לפעמים הדברים מתנהלים אחרת: אנחנו עושות מעשה ויודעות שהוא נכון, אבל ברור לנו שאחר כך אנשים לא יראו אותו בעין יפה, יביטו בנו מלמעלה ויצקצקו — אוי! אוי! אוי! מה עשית? איך אפשר היה לעשות דבר כזה? פוי!
הידיעה שבהכרח לא נזכה לאהדה מחלישה אותנו, ומקשה עלינו הרבה יותר לפעול.
יעל הרגה את סיסרא. זה לא פשוט כלל. הריגה כשלעצמה היא מעשה שאישה אינה זוכה עליו לאהדה. לכולם בלי יוצא מן הכלל זו סיבה להביע תמיהה: איך יכולת? זה הרי בכלל לא עניין לנשים!
אבל היא עשתה זאת והשתדלה לעשות הכול בדרך נשית. ולכן תבורך יותר מנשים רבות אחרות.
יעל ראויה להשוואה לאימהות. נאמר שהאימהות «יצרו את העם היהודי באוהלים».
זו הייתה מלאכה לא קלה; לפעמים היה עליהן לוותר על בעליהן לטובת נשים אחרות, אבל הן עסקו במלאכה נשית לגמרי וידעו איזו שליחות הן ממלאות.
הריגה היא כמובן לא עניין לנשים. אבל בהריגה הזאת הצילה יעל את כל היהודים. האימהות שלנו יצרו את העם, ואילו יעל תמכה בו ושמרה עליו.
המשך יבוא