הרב פסח אליהו פאלק
ריח נעים הוא מקור להנאה רבה.
בעולם הלא־יהודי יש לריחות תפקיד עצום — די לשים לב עד כמה מפותחת תעשיית הבשמים ברחבי העולם.
גם בעולם התורה יש לריח מקום חשוב.
חכמינו זיכרונם לברכה אף תיקנו ברכות מיוחדות על ריחות נעימים, אף שאין הם משביעים כלל את הגוף אלא רק גורמים הנאה. מעניין שמספר הברכות על הריחות דומה למספר הברכות על המזון: חכמים קבעו חמש ברכות לסוגים שונים של ריחות (בורא עצי בשמים, בורא עשבי בשמים, שנתן ריח טוב לפירות, בורא שמן ערב, בורא מיני בשמים) ושש — לסוגי מזון שונים (המוציא, מזונות, הגפן, העץ, האדמה, שהכול).
כל זה מעיד על חשיבותם הרבה של הבשמים ועל תועלתם בחיינו. בפרט, לבשמי נשים יש תפקיד חשוב בחיינו.
מטרתם העיקרית היא שלום בית, חיזוק הקשר בין איש לאשתו. ומקום השימוש העיקרי בהם הוא הבית.
יש להשתמש רק בריחות עדינים. כשם שמוזיקה יכולה להיות עדינה, מלודית ומרוממת את הנפש, ויכולה להיות גסה והרסנית לנפש ולעורר יצרים שפלים, כך גם הריחות: ריח עדין מסב הנאה לנפש, ואילו ריח חריף עלול להשפיע על האדם באופן שלילי מאוד.
גם בבית כדאי להימנע מריחות עזים וחריפים, שכן ראוי לנהוג בעדינות בכל מצב, כדי לשמור על הצניעות היהודית הטבעית.
מחוץ לבית יש להשתמש בבושם בזהירות רבה, ולבחור רק בריחות עדינים מאוד, שאינם מושכים תשומת לב ומורגשים רק ממרחק קצר. רש״י כותב (יומא, 75 ע״א) ש״ריח הבושם צריך להסב הנאה לבעליו״, כלומר דווקא לבעליו ולא לסובבים אותו.
אי אפשר להפריז בחומרת הנזק שנגרם מבשמי נשים, כשהשימוש בהם מופרז וכשריחם מושך תשומת לב יתרה. חכמים משווים בשמים שמשתמשים בהם שלא לייעודם לרעל.
הנביא ישעיהו מוכיח את בנות דורו על חטאים רבים, ובפרט על ״רקיעה ברגליים״. התלמוד מסביר שבאותה תקופה נהגו הבנות לשים חומרים ריחניים בנעליהן, וכאשר עברו ליד קבוצת גברים היו רוקעות ברגליהן. כך התפשט באוויר ריח חריף שמשך את תשומת לבם של הגברים.
מנהג זה, ששורשיו בטומאה רוחנית, הצטרף לחטאים האחרים והביא לחורבן בית המקדש — מקור קדושת ישראל.
יהי רצון מלפני הקב״ה שלא נחזור על הטעויות האלה ושנזכה להיות נוכחים בעת בניין בית המקדש השלישי!
תרגום מקוצר — ח׳ ברמן