זיסי סקרז׳ינסקיה
בפרשת השבוע הזאת אנו קוראים על הלווייתה של האם הראשונה של העם היהודי — שרה אמנו.
״ויהיו חיי שרה: מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים — שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען. ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. ויקם אברהם מעל פני מתו, וידבר אל בני חת לאמר: גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני״.
כל אחד חושש לאבד את אמא. וכשזה קורה, אתה עומד אובד עצות, מפני שזו מציאות אחרת לגמרי. קודם היית ״אדם שיש לו אמא״. עכשיו אתה — ״אדם שאין לו אמא״.
ובתחילה, כמובן, יש הסידורים הקשורים לחסד האחרון שעוד אפשר לעשות למען האדם היקר לך. אחר כך ההלוויה, מסביב אנשים רבים, ובהם גם זרים, וקשה מאוד לחשוף בפני כולם את האבל שלך, האינטימי כל כך, האישי כל כך.
ואחר כך השבעה, שבה צריך להיזכר ולספר משהו מהותי על אמא, משהו שחשוב שיישאר לזכרה — מיוחדת כל כך, מסורה, חמה, כזאת שאפשר לסמוך עליה. חומה של ממש מאחוריך. ״מן השמש בא החום, ומאמא בא הטוב״. ורוצים להיזכר במשהו שיעזור לאנשים להבין מי הייתה האישה הזאת בשבילך. אבל הרי אין בכך תועלת!
לכל אחד יש אמא משלו, ואי אפשר להסביר מדוע דווקא אמא שלך הייתה מיוחדת.
בפרשת השבוע שלנו אנו רואים לא רק את יחסו של אברהם לאשתו, אלא גם את יחסה של רבקה לאמה. ״ותרץ הנערה ותגד לבית אמה כדברים האלה״. רש״י אומר: ״בדרך כלל היה לאישה בית משלה, שבו עסקה במלאכותיה (מלאכות הנשים). והבת מספרת (מגלה את סודותיה) רק לאמה״.
אמא תמיד הייתה החברה הכי טובה שלי (בלי לפגוע בחברותיי). יכולתי לספר לה כל מה שקורה לי, את כל החדשות שלי, בלי לחשוש שתשפוט אותי יותר מדי. כמובן, לא הכול מצא חן בעיניה, אבל כעבור זמן מה היא קיבלה את הבחירה שלי ואפשרה לי להמשיך קדימה, כשהיא תומכת בכל יוזמותיי. היא הייתה האמא הטובה ביותר לנערה מתבגרת. לא הייתה לי תקופת התבגרות קשה, כי אמא ידעה לקבל. היא ידעה להיות בגובה העיניים, להבין כמו בת גילי, ובה בעת להישאר בעמדת ההורה, בלי לטשטש את הגבולות.
כבר יותר משלושה חודשים עברו מאז שהלכה לעולמה. והיום הוא יום ההולדת הראשון שלי בלי אמא, שבלעדיה לא הייתי מתחילה את חיי ביום הזה. בלעדיה אין לחגיגה הזאת משמעות. הרי זה היום שלה יותר משהוא שלי…
יקירותיי! כל מי שאמא שלה בחיים! שמרו עליה!
הדבר הנורא מכול הוא להסתובב ולגלות שמאחורייך — ריק. ואף שאני מרבה לדבר עם אמא גם עכשיו, את תשובתה כבר איני שומעת. וכל שנותר לי הוא לקוות לתחיית המתים במהרה!
