זיסי סקרז׳ינסקיה
בהשראת האירועים בימים אלה.
בספר ״אביהם של ישראל״ מסופר האירוע הבא.
כאשר ישראל כבשה בחזרה את מערת המכפלה לאחר מלחמת ששת הימים, נכנסו החיילים פנימה לראשונה והתמקמו למנוחה. על רצפת האבן במערה היו פרושים שטיחים. החיילים העייפים והמכוסים אבק, שחלקם היו פצועים, התמקמו כדי לנוח ולנמנם. בין אנשי הפיקוד שהיו במקום היו עוזי נרקיס ויצחק רבין, ונכחו גם רבנים, ובהם הרב מרדכי אליהו.
לפתע יצא מדלת צדדית השייח׳ של המערה, ששמו היה ג׳עברי, והחל לצעוק:
– צאו מהמערה! אתם לא מכבדים אותה! כשאנחנו, המוסלמים, באים לכאן, אנחנו רוחצים את ידינו חמש פעמים, חולצים נעליים ונוהגים בכבוד. אתם נכנסים לכאן מלוכלכים, דורכים בנעליים מאובקות על השטיחים! אין בכם כבוד למקום הקדוש! צאו מהמערה הזאת!
כולם נדהמו ולא ידעו מה לומר.
אז קם הרב אליהו והשיב בערבית שוטפת, שבה שלט היטב:
– יא שייח׳! (פנייה בסגנון ״היי, שייח׳״) הקשב! אתה יודע שאם יבוא משרת אל המלך בבגדים מלוכלכים ויגיש לו אוכל על מגש מלוכלך ובכלים מלוכלכים, דינו ידוע — מוות! אבל אם יבוא בן המלך, שנדד במשך שנים רבות והמלך לא ידע היכן הוא נמצא, וייכנס בבגדים מלוכלכים היישר לאולם הישיבות של ממשלת המלך, או היישר לחדריה של אמו המלכה, האם אביו המלך יגרש אותו בגלל מראהו המרושל והבלתי הולם?! האם אמו המלכה תגרש אותו בגלל נעליו המלוכלכות?! הם יאמצו אותו אל ליבם ויזילו דמעות של שמחה!
אברהם הוא אבינו, שרה היא אמנו! אנחנו נוהגים כאן כבביתנו. אתם בני פאטמה (השפחה), בני הגר, אתם נוהגים כאן כמשרתים, ואנחנו נוהגים כבנים ששבו הביתה.
השייח׳ ג׳עברי הלך לחדרו הקטן, כועס ומבויש. הקצינים התנפלו על הרב אליהו: ״מה עשית? למה הכעסת אותו?״ על כך השיב הרב אליהו: ״אנחנו חייבים לומר להם את האמת! רק את זה הם מבינים!״
כעבור זמן מה יצא השייח׳ מחדרו, השתחווה והתנצל בפני הרב מרדכי אליהו.