הרבנית לאה גנס
אהבת ה'
ההרגל להתעמק בדברי השבח שבהם אנו משבחים את הקב״ה, והשאיפה להבין כל מילה, מעלים את האדם למדרגה העליונה — אהבת ה'.
הרב יעקב הורוביץ, אחיו של בעל «השל״ה הקדוש», כותב בספרו «יש נוחלין»: «מי שישים לב להסברים ולמשמעות של דברי השבח הנפלאים ותוארי הכבוד, בוודאי יתעורר לכך מעצמו, והדבר (ההבנה) ייכנס בהדרגה ללבו, יום אחר יום… ואז ייכנסו (אל לבו) יראת שמים וגדולתו של מלך מלכי המלכים… והוא יעלה מדרגה אחר מדרגה, עד שיעלה למדרגה העליונה — אהבת ה'».
מכאן אנו רואים שאפשר להגיע למדרגה הזאת. צריך להשקיע מאמצים מסוימים, אך יהיה להם שכר.
כשהתחלתי להכין את השיעור הזה, הופתעתי. אפשר היה לחשוב שאני מספרת דברים ידועים — מה כבר אפשר לספר על ברכות? אבל מאז הברכות שלי עצמי השתנו לחלוטין. אני עומדת לספר לכן על הכוונה שלפני הברכה — ומה אני עצמי חושבת? הרי צריך רק רגע אחד להתמקד במחשבה על ריבונו של עולם! רגע אחד!
יש לי שכנה שבתה נפטרה מהמחלה הידועה בגיל 12. בדיוק כשהתכוננו לחגוג לילדה בת מצווה. לא ידענו שהיא חולה עד כדי כך — הם אמרו שזה נגיף מחלת הנשיקה. הייתי בבית השכנה כשהיא בירכה «אשר יצר» (ברכה אחרי ביקור בשירותים). היא בירכה בקול, מילה אחר מילה — עד היום אינני יכולה לשכוח איזו ברכה נוגעת ללב זו הייתה! אני חושבת שהיא קיבלה על עצמה לברך כך, לאט ובכוונה, כשבתה הייתה חולה, ואולי כשהיא כבר נפטרה — לעילוי נשמתה. כששומעים ברכה הנאמרת כך, אין צורך בהסברים למילים. ההבנה של הקדושה באה מעצמה.
יש לי מכרה שמלמדת במוסד מיוחד לעיוורים. היא מספרת שמי שהצליחו להתרפא (למשל, באמצעות ניתוח), כבר אינם יכולים לברך «פוקח עורים» בלי כוונה פנימית!
נולדנו, ברוך ה', בריאים וחופשיים. לכן איננו מבינים איך אפשר פתאום להיות עיוורים, כפופים או אסירים. יש לנו אפשרות לקנות בגדים — ואיננו מרגישים מה פירוש הדבר להיות ערומים. לכן קשה לנו להבין שאלמלא הקב״ה, אילו לא היה מעניק לנו ראייה בכל רגע ורגע, היינו עיוורים. לא רק מי שהיה עיוור וזכה לראות, אלא גם כל אחד מאיתנו — זוכה לראות ברצון הקב״ה.
כל הברכות שאנו מברכים נוגעות לדברים שבאמת חסרים לנו! וה' יוצר אותם בעבורנו. כדאי לעצום את העיניים ולחשוב על כך.
להרגיל את הילדים
כשמדובר בילדים, הדוגמה האישית היא שקובעת הכול. אם ילד רואה מגיל צעיר ביותר שהוריו מברכים בקול, גם הוא ילמד לברך. צריך להתחיל להרגיל לאמירת ברכות בערך בגיל 6-7 (גיל חינוך — גיל החינוך). אבל כשמדובר בפעוטות, אין צורך להתעקש. מרגילים בעדינות ובהדרגה. לפעמים קשה לקטנים לומר את כל «ברכת המזון», ולמקרה כזה קיים נוסח מקוצר [לילדים בלבד]. צריך שהילד לא ירגיש שזאת מעמסה גדולה מדי.
המשך יבואהכינה — גב' זיסי סקרז'ינסקאיה