הרבנית לאה גנס
חלק שני
מטרת הברכה
מהי מטרת אמירת הברכה? להכריז על כבודו של הקב״ה ולגלותו. מה אנחנו רוצים לומר בכך? שכל הירקות, הפירות, היין והלחם, הרעמים והברקים, הצמחים שריחם נעים וכו׳ — כל אלה אינם מקריים. את כל אלה ברא מרצונו הקדוש ברוך הוא. והוא לא רק ברא את העולם פעם אחת והשאיר אותו «לחסדי הגורל». הוא בורא את העולם מחדש כל הזמן.
ברכות רבות משתמשות בלשון הווה: «עושה מעשה בראשית», «בורא נפשות רבות», «בורא פרי האדמה»… ברגע אמירת הברכה אנו מבינים שהעולם נברא עכשיו, שהפרי הזה אינו רק תוצאה של תהליך טבעי, אלא שבכל שלב בהבשלתו ליווה אותו נס.
מהי הסיבה ומהי התוצאה?
תכליתו של הפרי הזה אינה רק להשביע אותנו. תכליתו האמיתית היא לשמש להמלכת הקב״ה. כאשר אנו מברכים, אנחנו עוזרים לפרי הזה ולעצמנו לממש את התכלית שלשמה נבראנו. נבראנו כדי לקדש שם שמים, והפרי הזה נברא כדי שבעזרתו יתקדש שם שמים. מעמדו של הפרי הזה היה קודש, וכאשר אנו מברכים, הפרי הזה נעשה מותר לנו באכילה.
מי שסבור שכל משמעות הברכה היא רק להתיר לעצמו לאכול וליהנות משאר הטובות שבעולם הזה, אינו צודק לגמרי. ההיגיון האנושי הוא כזה: «אני רעב, אבל איני יכול לאכול בלי לבקש רשות — אבקש (אברך), ואז אוכל לאכול». אבל כדי להבין את משמעותן האמיתית של הברכות, צריך להחליף בין הסיבה לתוצאה.
הקב״ה ברא בנו את הרעב כדי שנברך. ברכה היא דבר נעלה כל כך, היא משמעות חיינו.
הרי הקב״ה ברא אותנו כדי שנברך את שמו. לכן נכון היה לחשוב להפך: תפקידי הוא לומר ברכה, ולשם כך אני חש רעב וצמא, יש לי חוש ריח שמסייע לי לקלוט ריחות נעימים, שמיעה — כדי לשמוע רעם, ראייה — כדי לראות ברקים, את השמש…
המשך יבוא
הכינה — גב׳ זיסי סקרז'ינסקיה