הרב שלום שבדרון
את הסיפור המופלא הזה סיפר לרב שבדרון רב מאמריקה. הוא שימש כרב באחד מבתי החולים באמריקה. פעם הובא לשם צעיר יהודי שנפצע קשה מאוד בתאונת דרכים. הבדיקה הביאה את הרופאים למסקנה עגומה: אין תקווה לחולה, ושעותיו ספורות. כשבדקו את מסמכיו מצאו בהם את כתובתה של אחותו, שהתגוררה בקרבת מקום, ומיד הזעיקו אותה. האחות הגיעה, ובעודה ממררת בבכי ליד מיטת אחיה הגוסס סיפרה שיש להם אב קשיש המתגורר בבית אבות. הרב נסע לשם מיד כדי להביא את הזקן לבית החולים להיפרד מבנו. מחשש לבריאותו, הרב לא סיפר לו מהי התחזית שנתנו הרופאים לבנו. הוא החליט שהאב יראה את החולה ויבין הכול בעצמו.
כשהגיע לבית החולים ניגש האב למיטת החולה, ששכב מחוסר הכרה, אך להפתעת מלוויו לא הפגין שום סימן של צער ואף לא של דאגה. הרב הניח שלא הבין את מצבו הנואש של בנו, וביקש מאחד הרופאים לשוחח איתו. הרופא פנה אל הזקן והסביר לו בזהירות שלפי המסקנות, לבנו נותרו עוד כמה שעות לחיות, ולא יותר. אך גם זה לא הרשים את הזקן – הוא נותר רגוע לחלוטין. הרב פנה אליו שוב, אבל לתדהמתו אמר הזקן: «אני נוסע הביתה». כשראה את פליאתו של הרב, הוסיף ברוגע: «הוא יחלים». הרב התחיל לחשוד שבגלל גילו המתקדם האב כבר אינו מבין את המתרחש. הוא ניסה שוב להסביר בעדינות: «אתה מבין, המצב…» «המצב, המצב… – רטן הזקן. – הוא יהיה בריא, ואני נוסע הביתה». וכשהבחין בהבעת פניו של הרב, הוסיף: «אתה חושב שאינני בדעתי? אז אספר לך מדוע אני בטוח כל כך שהכול יהיה טוב.
אני מראדין, גרתי שם באותה תקופה שבה גר שם החפץ חיים. כשעמד להוציא לאור את חיבורו משנה ברורה, הוא אסף תחילה קבוצה של בעלי בתים (יהודים שאינם עוסקים בלימוד תורה במשך כל היום) וביקש מהם ללמוד מתוך כתב היד כדי לבדוק עד כמה הוא מובן ליהודים פשוטים – הרי הספר נועד דווקא להם. הייתי אחד מחברי הקבוצה הזאת. פעמים אחדות זכיתי ללמוד משנה ברורה בנוכחותו, והלימוד שלי מצא חן בעיני הצדיק. על כך הוא בירך אותי: ראשית, שאזכה לאריכות ימים. והרי אני עכשיו רק בן 76 שנים, ואת זה עוד אי אפשר לכנות אריכות ימים. והברכה השנייה – שילדיי לא ימותו בחיי! ובכן, עכשיו תראו: אם חס ושלום בני ימות עכשיו, כיצד יתקיימו שתי הברכות האלה יחד? לכן ברור שהוא יחיה, ואני יכול לצאת הביתה בלב שקט…»
לאחר ששמע את הסיפור הזה, הרב לא התווכח והחזיר את הזקן לביתו. למחרת בבוקר מיהר לבית החולים, ולפני הכול שאל על מצבו של החולה. «מדהים! – קרא הרופא, – המטופל שב להכרתו! עוד אתמול, לפי כל הנתונים, הוא היה אמור למות, אבל עכשיו מצבו טוב יותר!» וכעבור כמה שעות, במהלך ביקור הרופאים, קבעו הרופאים בתדהמה: אכן, קרה נס, וכעת יש למטופל כל הסיכויים להחלים! כעבור שבועיים שוחרר המטופל מבית החולים – בריא לחלוטין.
אין זה מפתיע שלברכות החפץ חיים הייתה עוצמה כזאת. אבל מפתיע כוחה של האמונה הכנה של יהודי פשוט. אין ספק שעומקה של האמונה הטהורה הזאת בדברי הצדיק סייע לנס להתרחש!
ערך הרב ישראל שפיגל תרגום – מ. קלימובסקיה