ר׳ מ׳ לוי
על פי שיעוריה של הרבנית מ. לוי (בתו של הרב שמשון דוד פינקוס)
מן השבת אנו שואבים אמונה לכל השבוע. באילו מילים אנו פותחים את השבת? ״ויכולו השמים והארץ…״
״ויכולו״ – מדובר בעצירה מוחלטת. חלפו שישה ימי חול שבהם תודעתנו מבולבלת, ימים שבהם האירועים המתרחשים נקבעים על פי חוקי הטבע. אילו חוקים? האם מוכר לכן החוק האומר: שתיים כפול שתיים שווה ארבע? אני יכולה למנות לכן עוד כמה דוגמאות שנראות לנו כמו ״חוקים״:
בחורה שאביה אדם בעל השפעה, ושיש לו מספיק כסף לקנות דירה בירושלים, תתחתן עם בחור הישיבה המוכשר ביותר. ואילו בחורה שאין לה מעלות כאלה תצטרך לחכות…
אם לבחורה יש פרוטקציה, עם סיום לימודיה בסמינר מחכות לה שלוש משרות, ואם אין לה פרוטקציה – שתלך לחפש עבודה…
אם פונים לרופא בעל שם, זה יביא להחלמה, ואם הולכים לרופא מן השורה, המחלה רק תחמיר…
אם מישהו אמר עליי משהו שלא היה צריך לומר, סימן שהשידוך יתבטל או שאאבד את העבודה…
אלה החוקים הפשוטים שעל פיהם אנחנו חיים בעולם הזה… ואנחנו כל הזמן רצים לאנשהו, מחפשים מישהו, קונים משהו… שישה ימים בשבוע אנחנו חיים על פי חוקי הטבע.
והנה באה השבת. ״ויכולו השמים והארץ…״. ״השמים והארץ״ משמעם העולם כולו. העולם כולו נעצר. לחוקי הטבע כבר אין שליטה עלינו. אנו מגלים שה׳ הוא בעל הבית של העולם הזה. שאם זה יהיה רצונו, אקבל את בן הזוג המיועד לי, למרות הכול. אנו מבינים שלא מפני שיש לה פרוטקציה היא קיבלה את העבודה. ה׳ רצה לתת לה את העבודה הזאת, ולכן סידר לה פרוטקציה. בחור הישיבה המוכשר לא הגיע משום שלמשפחה הזאת יש כסף. במשפחה הזאת גדלה בחורה המתאימה לו, ולכן ה׳ שלח להם עושר. את מה שמיועד לי אקבל, ואיש לא יוכל למנוע זאת! ואיש מלבדו לא ייתן לי את זה!
אביא משל ששמעתי מאבא. אדם בחדר חשוך צופה בסרט על בעלי חיים. על המסך – אריה ששואג בשאגות מאיימות ורץ היישר אליו. הכול נראה אמיתי כל כך, שהצופה מתחיל לצרוח מרוב אימה. ובאותו רגע מישהו מדליק את האור בחדר. ״אה, ברוך ה׳, זה רק סרט…״
אבא הסביר שכך באה השבת. אנו חיים בעולם שבו כל הזמן משהו מאיים עלינו – קיצוץ בקצבאות, גיוס בחורי ישיבות לצבא… אנחנו זועקים: ״הצילו!״, והנה באה השבת, האור נדלק ואנו אומרים: ״אה, ברוך ה׳, זה רק סרט…״. העולם מנוהל בידי ה׳, אף אחד כאן אינו קובע דבר – לא ראש הממשלה ולא הכנסת. איש לא ייקח מאיתנו דבר אם לא יהיה זה רצון ה׳. הוא מצפה שנחזור בתשובה. הוא מחכה לנו.
שבת. העולם נעצר. אין שמים. אין ארץ.
״ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. וישבות (בעברית וישבת, השורש זהה לזה שבמילה שבת – שבת) ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה״.