הרב שמשון דוד פינקוס
הבה נתאר לעצמנו גדלות.
יענקל׳ה חוזר הביתה אחרי חתונה בחיפה. כבר מאוחר, הוא עייף ומותש, וכל רצונו הוא להניח את הראש על הכרית. הוא כבר אומר «קריאת שמע» לפני השינה, אבל פתאום חושב: «רגע, אם ה׳ הוא אלוקיי, והוא אחד, אז אני צריך לעשות משהו למענו». כדי שלא יירדם, הוא ממלא דלי במים, זורק לתוכו חתיכות קרח, מסיר את גרביו, מכניס את רגליו לדלי – ולומד עד הבוקר.
זו גדלות, מן הסוג שאנו מאחלים לילדינו. באותו רגע הקב״ה בוודאי מכנס את כל פמלייתו ואומר: «ראו איזו ברייה בראתי בעולמי!»
ועכשיו נביט במעשיה של אישה, נקרא לה רחל.
תשע וחצי בבוקר. בעלה בכולל, והיא בבית עם הפעוט שמתרוצץ בבית. פתאום היא מגלה מים על הרצפה. מה קרה? מתברר שהשובב סתם את האמבטיה בפקק ופתח את הברז. המים גלשו מעבר לשפה, ועכשיו כל הבית מוצף מים. היא לוקחת מגב ובמשך שעה וחצי מפנה את המים (ובינתיים נזכרת שלפני יומיים כאב לה הגב…).
פתאום הטלפון מצלצל. זו השכנה מלמעלה: «רחל, אני מוכרחה לצאת בדחיפות. תוכלי לעזור לי ולשמור על התאומים שלי?» היא מסכימה, וכעבור חמש דקות התאומים כבר מקפצים עם בנה על הרצפה שעדיין לא התייבשה לגמרי.
סוף סוף היא מסיימת לנגב את שאריות המים, מביטה בשעון ומגלה שכבר שתים עשרה וחצי, וצריך להכין בדחיפות ארוחת צהריים. היא לוקחת את הילד ואת התאומים, רצה איתם לחנות, חוטפת מן המדף שתי קופסאות תירס, נעמדת בתור לקופה, משלמת, רצה הביתה, מחממת במהירות משהו מן המקפיא, וברוך ה׳, בכל זאת מוכנה איזושהי ארוחת צהריים.
יעקב חוזר הביתה, פותח את מכסה הסיר ושואל באכזבה: «יש בבית הזה אוכל נורמלי?» היא שותקת, ורק ממלמלת בשקט: «סליחה, לא היה לי זמן להכין…» הוא יוצא מן הבית, קונה לעצמו פיתה עם פלאפל, ועד שסיים לאכול – כבר שתיים. «אני צריך לישון, השתדלי שלא ירעישו», — הוא מודיע לאשתו. היא משתדלת בכל כוחה שהשלישייה העליזה לא תפריע לבעלה לנוח.
בשלוש הוא חוזר לכולל, ובשלוש וחצי מתקשרת חמותה: «רחל, שמעתי שהיום הכנת תירס לארוחת צהריים…»
ברגע הזה הדם עולה ללחייה ובעיניה עולות דמעות. היא אומרת בטלפון: «אמא, דקה אחת…» ניגשת לברז, ממלאת לעצמה כוס מים, מברכת: «ברוך אתה ה׳, אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו» – ושותה. והמים «שוטפים» גם את הכעס וגם את הדמעות; הכול נעלם, כאילו לא היה!
באותו רגע הקב״ה מכנס את כל פמלייתו ואומר: «ראו איזו ברייה בראתי בעולמי!»
זוהי אותה גדלות הנקראת: «לך דומייה תהילה». «וה׳ בהיכל קודשו, הס מפניו כל הארץ» (חבקוק, 2:20) השבח הגדול מכול: «הס מפניו כל הארץ».