7. אדם שאין בידו די להוצאותיו הבסיסיות אינו חייב לתת צדקה ולסייע לאחרים מבחינה כספית. (אך אם עני ייתן לצדקה אפילו את המטבע הקטן ביותר, ייחשב לו שקיים מצווה).
אדם חייב לקיים את רוב המצוות הנוגעות לגמילות חסדים (מעשים טובים ועזרה לאנשים אחרים) רק אם אין בכך פגיעה בו עצמו. הוא גם אינו חייב לעזוב את עבודתו כדי לעזור לאחר בענייניו. קל וחומר שאינו חייב לעשות למען אחרים דברים שלא היה עושה למען עצמו (למעט מצוות שמחת חתן וקבורת המת).
חכמינו מלמדים אותנו שיש להעניק לאישה יחס מיוחד: לאהוב אותה כגופו, אך לכבד אותה יותר מגופו.
פירוש הדבר הוא שהוא יכול לעשות למענה יותר משהוא עושה למען עצמו. גם אם אינו מרשה לעצמו לקנות דברים מסוימים, למענה עליו לחרוג מן הכלל, ואין בכך עבירה.
****
רבי שמחה זיסל ברוידא (ראש ישיבת חברון) נהג תמיד לומר לאשתו בצאתו מן הבית: ״שלום וכל טוב״. בזקנתו התקשה בהליכה, ובכל זאת, פעם, לאחר שכבר התרחק מן הבית, ביקש מתלמידיו להמתין והסביר ששכח דבר מה. התלמידים רצו להביא לו את הדבר בעצמם, אך רבי שמחה פנה בחזרה לעבר ביתו. התברר ששכח לומר לאשתו את המילים שנהג תמיד לומר לה בצאתו מן הבית.
****
לאחר חתונתו ניגש אל רבי נפתלי אמסטרדם הצעיר רבו (רבי ישראל סלנטר) ושאל:
- האם אתה עוסק בגמילות חסדים?
התלמיד השיב שכרגע אין לו כסף כדי לעזור לאחרים.
רבי ישראל אמר שכרגע אין מדובר בכסף, אלא ביחסיו עם אשתו.
- עליך לזכור שלא לקחת לך משרתת, אלא אישה שתהיה האדם הקרוב אליך ביותר. לכן עליך לעזור לה.
****
אל הרב אייזיק שר (מנהלה הרוחני של ישיבת סלבודקה) בא אדם וסיפר על בעיותיו. בכל פעם לקראת שבת פרצו בביתו מריבות. ״אני משתדל לסיים את כל ההכנות זמן רב לפני כניסת השבת, ואילו אשתי מושכת הכול עד הרגע האחרון״, אמר בכאב לב. רבי אייזיק הקשיב לו ושאל כיצד הוא מתכונן לשבת. האורח השיב שכבר מחצות היום הוא קורא את פרשת השבוע כשהוא עטוף בטלית, וכך הוא מתכונן לקבל את פני שבת קודש.
- אה, כך אפוא… — השיב רבי אייזיק. — אם כך, עצתי לך היא: הסר את הטלית לשעה קלה ולך לעזור לאשתך, שמבשלת ומנקה את הבית. אם גם אז היא תתעכב, זרז אותה. אבל עשה זאת ברוגע ובנימוס.