האהבה גדלה עם הילד

האהבה גדלה עם הילד

תינוקות פשוט מזמינים חיבוקים ונשיקות. השן הראשונה, המלמולים — כל אלה ממלאים את ההורים בהתלהבות, ופשוט מתחשק לנשק את הלחיים החלקות כסאטן. תינוקות טובלים באהבה.

ואיך מראים את אהבתנו לילדים גדולים יותר?

נער שלומד בישיבה חוזר הביתה לשבת. אמו לא ראתה אותו כבר זמן מה. ואיך היא יכולה להביע את אהבתה? היא מכינה את מה שהוא אוהב. נוסף על כך, היא אומרת לו: ״כל כך חיכיתי לך! כל כך הרבה זמן לא היית בבית! תראה, הכנתי במיוחד בשבילך את האוכל שאתה הכי אוהב! התאמצתי במיוחד בשבילך!״

צריך לשבת איתו ולדבר. אם הוא כבר בחור בוגר שלא מגיע הביתה לעיתים קרובות כל כך, צריך להיות איתו בקשר כל הזמן ולהיות מוכנה לשיחת טלפון ארוכה, אם יהיה צורך.

אשתו של אחי היא אישה עסוקה מאוד, אבל אני רואה שכל ילדיה (שרובם בעלי משפחות משלהם) קשורים אליה מאוד. שאלתי איך היא הצליחה בכך, והיא השיבה שתמיד העמידה את הילדים בראש סדר העדיפויות. לא משנה מי התקשר אליה, אפילו מהעבודה, ואפילו אם היא עצמה יזמה את השיחה — אם ראתה שהילדים מתקשרים, היא התנצלה והפסיקה את השיחה כדי לדבר איתם. והילדים הרגישו זאת. כך גם בהמשך, כשהגיעו אליה זוגות נשואים — היא הניחה את כל עיסוקיה בצד והייתה רק איתם ולמענם. יחס כזה לא היה ספונטני. היא השקיעה מאמצים רבים וחשבה ברצינות על הגישה שלה. והתוצאה — יחסים חמים מאוד עם כל הילדים.

ללא תנאים

בגן הילד זוכה להערכה אם הוא עומד היטב במשימות, אינו משתולל ואינו פוגע בילדים אחרים. בבית הספר מתייחסים לילד יפה אם הוא תלמיד מצטיין, עוזר, מתנדב, מתנהג יפה וחברותי. כל כך הרבה תנאים!

הבית הוא המקום שבו ילד יכול לקבל אהבה ללא תנאים. אנחנו מראים שאנחנו אוהבים אותו בלי קשר לשאלה אם סידר את חפציו, הצליח במבחן או שטף את הכלים.

אם הילד התנהג לא יפה, אמא יכולה לומר: ״עכשיו לא אקרא לך לפני השינה״, אבל בשום אופן אסור לה לומר: ״עכשיו אני לא אוהבת אותך״. אנחנו אוהבים את הילד גם כשהוא מתנהג לא יפה. כמובן, כשהילד טיפס על הארון בניגוד לאיסור ושבר אגרטל, אמא לא אומרת לו: ״אני אוהבת אותך״. היא יכולה להביע חוסר שביעות רצון, אבל גם אם היא כועסת, אהבתה לילד אינה משתנה בגלל זה. היחס האוהב כלפי ילדינו חייב להיות קבוע!

״אני זקוקה לך״

הילד עדיין אינו מפותח דיו מבחינה נפשית וגופנית כדי לעודד את עצמו. בגיל מסוים הילד מתחיל לשאול את עצמו: ״מישהו צריך אותי? אני מועיל במשהו? בשביל מה אני כאן?״. זו עשויה להיות תחושה בלבד ולא מחשבה ברורה. וככלל, הילד עדיין אינו בשל לענות על השאלות האלה; הוא לא יוכל לתמוך בעצמו. גם למבוגר זה קשה, אבל ילד פשוט אינו מסוגל לומר זאת לעצמו.

מי שצריכים לומר זאת לילד בקביעות — ״אנחנו צריכים אותך. אתה חשוב לנו מאוד. אנחנו שמחים שנולדת לנו״ — הם ההורים. טוב מאוד אם מדי יום כל ילד, ובייחוד במשפחה ברוכת ילדים, שומע מהוריו שהם אוהבים אותו ושהם זקוקים לו מאוד.

אם במשפחה יש ״ילדים קשים״ — אלה שכל הזמן מטפסים, זורקים דברים, שוברים, מתקוטטים ונושכים — מטבע הדברים נוזפים בהם כל הזמן. קשה יותר לאהוב אותם. ילדים כאלה שואלים את עצמם לעיתים קרובות עוד יותר מי זקוק להם בבית, מפני שהם שומעים כל הזמן רק על עוד דבר רע שעשו. זה מצב מסוכן מאוד והרסני. בבית הילד מרגיש כל הזמן שהוא רע, שלא מקבלים אותו, אבל הרי הוא רוצה להיות טוב! ואז הוא עלול ללכת לחפש חברה שתקבל אותו כמות שהוא…

קודם כול — אהבה

כשהנביאים היו צריכים להוכיח את עם ישראל, הם תמיד הקדימו דברי אהבה בשם הקב״ה, ואחר כך אמרו דברי תוכחה. ואפילו בתורה, לפני פירוט החוקים, כתוב (דברים, 4:37): ״ותחת כי אהב את אבותיך״. הקב״ה, גם כשהוא מוכיח, קורא ליהודים ״בניי האהובים״.

אנו מכירים את העיקרון: ״מה הוא רחום, אף אתה היה רחום״. לכן כדאי לנו לאמץ את דרך החינוך של ה׳: קודם כול אהבה. לפני שאנחנו פונים לילד, עלינו להרגיש שאנחנו פונים לאדם אהוב.

המשך יבוא

הכינה — גב׳ זיסי סקרז'ינסקיה