האיסור "לא תחמוד" - בין שכנים, מחותנים, אורחים...

האיסור "לא תחמוד"

10. עוברים על האיסור לא רק כשאדם מפציר שימכרו לו חפץ כלשהו, אלא גם כשהוא מבקש לקבל אותו במתנה.

אם ידוע שמצבה הכלכלי של המשפחה דחוק ואין די אמצעים לספק מזון בכמות מספקת לכל בני המשפחה, גם אורחים שמבקשים תוספת צריכים להבין שסביר שבעל הבית לא יסרב, וודאי ייתן אפילו את מה שהתכוון לשמור למשפחתו. אם הוא מביא תוספת מפני שהוא חש אי־נעימות, הרי שמלבד האיסורים שהוזכרו לעיל, לעיתים עלול להיות בכך גם מעבר על האיסור «לא תגנוב».

דבר דומה יכול להתרחש גם בין שכנים, כשאחד הדיירים מבקש מהאחרים לחתום על אישור לתוספת בנייה, או בין מחותנים, כשאחד הצדדים דורש להקצות לחתונת הבת יותר כסף מכפי שסוכם מלכתחילה.

11. אם על פי דין תורה אדם חייב למכור או למסור (להחזיר) חפצים או כסף לאחרים, ומפעילים עליו לחץ לעשות זאת, אין בכך מעבר על האיסור. במקרה זה מותר גם להשתמש במניפולציות שונות המסייעות לזרז את התהליך.

12. אף שקנאה נחשבת למידה שלילית, אדם שמקנא בזולתו אינו עובר על האיסורים «לא תחמוד» ו«לא תתאווה», שכן קנאה (כשלעצמה) אינה מלווה בתוכניות להשיג את רכושו של הזולת.

**** מר סילברסטון ראה מכר שלו במכונית חדשה, והיא מצאה חן בעיניו מאוד. אם אמר בלבו: «היכן אוכל לקנות מכונית כזאת?», אין בכך מעבר על האיסור, שכן הוא אינו מאחל לחברו רעה ואינו מבקש להשיג דווקא את החפץ שלו. דברים אלה מעידים רק על קנאה.

אבל אם אמר: «לשם מה הוא צריך מכונית כזאת? למה הוא מרשה לעצמו דבר כזה…» — אין זו אלא «עין הרע» (הטלת עין רעה).

סילברסטון עובר על האיסור «לא תתאווה» רק אם הוא מתחיל לחשוב כיצד לשכנע את המכר שלו למכור לו את המכונית הזאת.

הוא עובר על האיסור «לא תחמוד» רק אם בסופו של דבר עולה בידו לשכנע את אותו מכר לתת לו את החפץ שלו או למכור לו אותו.