האיסור לפגוע ולגרום צער (אונאת דברים)
10. אסור להזכיר לאדם מחלה כלשהי או מום גופני שיש לו. כך גם לגבי אדם שעוברים עליו אירועים מצערים כלשהם (למשל, קרוביו חולים או נפטרים). אין לומר במקרים כאלה: «אילו היית ראוי… אילו לא היה בכם חטא, זה לא היה קורה». דברים כאלה מותרים רק כאשר יש צורך לעזור לאדם לשוב בתשובה, וגם אז יש לנהוג בזהירות יתרה, כדי שלא לפגוע באותו אדם ולא לגרום לו צער.
****אחד מתלמידיו של רבי יחזקאל אברמסקי עבר לאחר נישואיו לעיר אחרת, הרחק מרבו. במשך שנים רבות לא הצליח להיפגש עמו. אך הגיע הזמן, והוא בכל זאת יצא לדרך. כשנפגשו, שאל אותו רבו מה שלומו ומה שלום אשתו וילדיו. התלמיד השפיל את ראשו: עדיין לא היו לו ילדים.
כשהבין הרב יחזקאל איזו טעות עשה, הוא החוויר ולרגע נאלם דום.
כשהתאושש, אמר הרב: «אני מבטיח לך שמהיום אתפלל עליך שלוש פעמים ביום, כדי שהקדוש ברוך הוא יזכה אותך בצאצאים. ואתה, אנא סלח לי על שגרמתי לך כאב».
****יום אחד הביט רבי יוחנן [1] ברב כהנא וחשב שהוא לועג לו. הוא נפגע מאוד, וברגע שהמחשבות התלבשו ברגשות, אירע אסון ורב כהנא מת.
למעשה, רב כהנא כלל לא לעג: פשוט הייתה לו הבעת פנים מיוחדת.
מן הסיפור הזה עולה שגם תחושת עלבון שנגרמה בגלל טעות כלשהי בדמיון עלולה להביא לתוצאות רעות, ולכן בתקשורת עם אחרים יש להשתדל להימנע מצורות ביטוי דו־משמעיות, שיש בהן שתי משמעויות מנוגדות.
****רב חסדא צם ארבעים יום משום שרב הונא נפגע ממנו. באותה עת צם רב הונא עצמו ארבעים יום משום שהתעורר בלבו חשד כלשהו כלפי רב חסדא.
17. גם כשאדם אינו מתכוון לפגוע בזולתו, יש בכל מקרה להקפיד על כללים שיעזרו לכם להתרחק מעימותים ומאי־נעימויות, גם כאלה שנגרמים שלא במתכוון. לפיכך, יש להקפיד, למשל, שלא להעיר אדם ישן, לא לעקוף אנשים שעומדים בתור, לא לעשן ליד אחרים ולא לעשות דברים שאינם נעימים לאחרים (למשל, לירוק, לחטט באף וכדומה). כל אלה עלולים לעורר רגשות שליליים.
18. כשמוציאים חולה מביתו כדי לקחת אותו לבית החולים, אין לעמוד לידו ולנעוץ בו מבט. הדבר עלול להיות מאוד לא נעים לחולה עצמו או לקרוביו.
19. אם אדם ירק על אדם אחר ופגע בגופו, מענישים אותו בקנס כספי. אבל אם פגע רק בבגדיו, או רק פגע באדם אחר במילים, אינו חייב בתשלום על הבושת. עם זאת, בית הדין רשאי לתקן תקנות מיוחדות ולנקוט צעדים כדי להעמיד סייג נוסף להלכה ולהשיב את הסדר על כנו. לפי דעות מסוימות, אפשר לנדותו מן הקהילה עד שיתנצל, או להענישו במלקות.
[1] רבי יוחנן – מנהיג הדור בארץ ישראל במאה ה־3, ערך את התלמוד הירושלמי. בסיפורים הבאים מוזכרים חכמים נוספים מחכמי התלמוד.