8. אדם שמצא את חפציו האבודים ליד חפציו של אדם אחר אינו רשאי להשאיר את חפצי האחר ולעסוק רק באבדתו שלו. אך אם מסיבה כלשהי אין באפשרותו להשיב את שני החפצים האלה בבת אחת, הוא נוטל תחילה את מה ששייך לו.
עם זאת, בעניינים כאלה ראוי לאדם להשתדל לנהוג לפנים משורת הדין ולא לומר לעצמו: ״קודם אדאג לעצמי…״, אם אין מדובר בנזק ברור וחמור לרכושו של יהודי אחר.
אם ינהג אדם תמיד אך ורק לפי שורת הדין, ייווצר מצב שבו לעולם לא תהיה לו אפשרות לקיים את המצווה לסייע לאחרים, ולבסוף (מידה כנגד מידה) הוא עצמו יזדקק לעזרה.
**** רבי שמואל פינקל (בנו של החכם הנודע, הסבא מסלבודקה) נסע לוורשה כדי להשקיע את כספו בעסקה רווחית כלשהי. הוא קנה כמה קרונות של קמח ושל מוצרי מזון אחרים. מיד לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה, ומחירי המזון זינקו לשמים. בפני רבי פינקל עמדו שתי אפשרויות: למכור במחירים החדשים ולהתעשר במהירות, או לעסוק בסיוע לעניים. בסופו של דבר החליט שעליו לנצל את המצב כדי לעזור ליהודים אחרים. את כל המזון שלח לישיבות, שבאותו זמן כבר לא נותרו להן שום אמצעים.
9. אסור להיכנס ללא רשות לשטחו של אדם אחר, גם אם אין בכך כל נזק. אבל אם אדם כבר עשה זאת (ובעלי המקום לא הזהירו אותו) — הוא אינו חייב לשלם קנס. ביסוד ההלכה הזאת עומד העיקרון: ״זה נהנה וזה לא חסר״. אולם ההלכה הזאת אינה חלה על מיטלטלין, ולכן אסור להשתמש בחפציו של אדם אחר ללא ידיעתו.
10. אם אדם שופך מים מבארו, ואחרים נשארים בשל כך בלי מים (גם אם הוא הבעלים הבלעדי של המים), בית הדין רשאי לנקוט את האמצעים הנדרשים כדי שיחדל לנהוג כמעשי אנשי סדום.