האיסור לפגוע ולגרום סבל

האיסור לפגוע ולגרום סבל (אונאת דברים)

1. כתוב בתורה (ויקרא, 25:17): ״לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך״. מדובר באיסור לגרום כאב וסבל נפשי בדברינו או במעשינו. כיוון שבתחום הזה אי אפשר לקבוע גבול ברור, מתי ואילו דברים עלולים לפגוע באדם אחר, יש לנקוט זהירות כפולה. נוסף על כך, בשונה מעבירות הכרוכות בנזק ממוני וכדומה, מי שפגע בזולתו אינו יכול להשיב את מה שאבד — שהרי אי אפשר לחזור לעבר ולמחוק את תחושת הכאב.

מדוע נאמר: ״…ויראת מאלוהיך״? מדובר במה שנמצא בליבנו. לכן יש לירא ממי שכל מחשבותינו גלויות לפניו, היודע אם כוונותינו כלפי הזולת היו טובות או להפך.

2. איסור זה כולל מילים, מחוות, רמזים, הבעות פנים, מכתבים וכדומה מכל סוג, שמטרתם להשפיל, לפגוע, להכאיב, להפחיד, להכעיס, להעציב או לעורר תחושות לא נעימות אצל אדם אחר.

עוברים על האיסור "לפגוע" גם אם אדם לא עשה דבר ולא אמר דבר; למשל, אם הראה לזולת אגרוף או נשק כדי להפחידו או להשפילו. אולם אין מדובר רק בחוסר יכולתו של אדם להגן על עצמו ולהדוף התקפות. המדד העיקרי: מה חש באותו רגע האדם שמאיימים עליו.

3. חז״ל אמרו שתפילתו של מי שמכאיבים לו וגורמים לו סבל מתקבלת בשמיים מיד.

(כלומר, הפוגע עלול להיפגע מיד, אם עדיין לא חזר בתשובה.)

4. מצווה זו אינה מוגבלת בזמן או במקום, במין או בקבוצת גיל. אסור להכאיב ולפגוע אפילו בילד קטן. כבר בגיל צעיר יש להסביר לילדים מדוע אין לומר דברים מסוימים, ואילו דברים עלולים להתקבל באופן שלילי.

****

פעם ראה החזון איש ילד שלקח בידיו בשבת חפץ שאסור לטלטל בשבת (וגם זה לא לפי כל הדעות). אביו של הילד, שהבחין בכך, החל לנזוף בו בחריפות רבה. החזון איש אמר על כך: ״ייתכן שהילד עבר על איסור דרבנן, אבל אביו עבר, ללא כל ספק, על איסור תורה״.