האיסור על ״הוצאת המעיל הלבן לטיול״ — להאדיר את עצמך על חשבון הזולת

האיסור לפגוע ולגרום צער (אונאת דברים)

16. אדם שרגיל להתכבד בקלון חברו מאבד את חלקו בעולם הבא.

והדבר חל גם במקרה שבו חברו אינו נוכח. למשל, כשאדם משווה את מעשיו למעשי חברו כדי שיהיה ברור עד כמה הוא נעלה ממנו.

****

רות נשאלה על אחת מבנות כיתתה בקשר לשידוך שהוצע לאותה בחורה. האישה התעניינה איך היא למדה בבית הספר ואיך התנהגה. בתחילה שאלה האישה הלא מוכרת מה היו הציונים שלה. אחר כך — מה הייתה רמתן של הבנות האחרות, ואילו ציונים קיבלה רות עצמה.

רות ענתה: ״הבחורה שאת מדברת עליה קיבלה ציון ממוצע של ׳80׳, וזה גבוה מהציונים של חברותיה לכיתה, כלומר מעל לממוצע. אשר לי, הרי ש…״.

רות יכלה להשיב על השאלה האחרונה בדרכים שונות.

א) ״ממוצע הציונים שלי היה ׳95׳״. מותר לה לומר זאת, שהרי זו רק תשובה לשאלה.

ב) אבל אילו, מתוך שמחה על עליונותה, הייתה אומרת מיד: ״הבחורה הזאת קיבלה ׳80׳, ואני כמעט תמיד קיבלתי ׳95׳״, הייתה עושה טעות גדולה: מאדירה את עצמה על חשבון חברתה.

****

הגאון מווילנה למד תורה ללא הרף עוד מילדותו.

המקרה הזה אירע כשהיה בן ארבע בלבד. אמו ידעה שהתורה משפיעה מאוד על האדם, וכידוע מעדנת אותו, דבר שלעיתים מוביל גם לחולשה גופנית. היא עקבה כל העת אחר התפתחותו של אליהו והבחינה שהוא אוכל בלי תיאבון רב ונראה חיוור. אמו ביקשה ממנו להניח לזמן מה ללימוד ולצאת לשחק עם הבנים בחצר.

אליהו הקטן יצא לחצר וראה שהבנים מתנדנדים בנדנדה מאולתרת, שהורכבה מאבן עגולה ומקרש גדול שהונח עליה.

לילד זה נראה משעמם. הוא עמד שם מעט ופנה לשוב הביתה. הוריו עמדו בפתח והופתעו מאוד שבנם הקטן חזר מהר כל כך.

כששאלו אותו מדוע אינו רוצה לשחק עם הבנים, השיב: ״אני לא יכול לשבת על הקרש ולראות איך חברי יורד למטה ואני עולה למעלה. זה אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות התורה, שבה אהבת הזולת עומדת בראש. מוטב שאלמד תורה ורק אעלה למעלה, בלי שאיש ירד בשל כך. זו תהיה בשבילי שמחה אמיתית״.