היום אני רוצה ללמד אתכן איך לבטח את מה שיקר לנו, טוב יותר מכל ביטוח. יתרה מזו, זה יהיה זול בהרבה משירותיהן של חברות הביטוח, ואמין הרבה יותר.
אנחנו, הנשים, איננו רוצות להתבונן במתרחש באופן פסיבי, אנחנו רוצות לנקוט צעדים כלשהם לשמירה על רכושנו. נניח שקנינו דירה בתשלומים. מי יכול להבטיח שהיא תמיד תהיה שלנו? כל שינוי עלול להתרחש: יפטרו אותנו מהעבודה, משהו ישתבש…
הילדים. הם נפלאים, שיהיו בריאים. אבל מי יכול להבטיח שלא ייקלעו למשבר בגיל ההתבגרות? מי יכול לערוב לכך שכל הילדים ילכו בעקבותינו בדרך הישרה? איש אינו חסין מטעויות, וגם ילד יכול להתחיל לסטות מן הדרך…
מי יכול להבטיח לי שישמור על ילדיי? על רכושי? על כל מה שיש לי?.. איך לבטח את עצמי מפני אובדן? איך לפנות לקב״ה ולבקש את עזרתו בכך?..
בפרשת עקב בספר דברים כתוב (8:11, 12,14): ״השמר לך פן תשכח את ה׳, אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום. פן (כאשר) תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת. ורם לבבך ושכחת את ה׳, אלהיך,״. כמה אנשים אכלו, שבעו לבריאות ושכחו לומר: ״ריבונו של עולם! תודה לך על האוכל הטעים והמזין הזה. כל מה שיש לי הוא ממך״.
יתרה מזו, בהמשך כתוב (8: 17): ״ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה״. הסכנה הגדולה היא שאדם עלול לא רק לשכוח שהכול מהקב״ה. האדם מיד זוקף את כל ההישגים לזכות עצמו. חודש שלם הוא עבד, עמל כסוס עבודה. כשהוא מקבל את משכורתו הוא מרגיש שאינו תלוי באיש. הוא יכול להסתדר היטב גם ״בלי הקב״ה״ (חס ושלום). אחר כך הוא הולך לחנות ומעביר שם את כרטיס האשראי. של מי הכסף? שלו, כמובן! הוא עבד — הוא קיבל.
ומה כתוב בתורה? ״וזכרת את ה׳, אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל״ (דברים 8:18).
הסוד לכך שכל מה שרכשנו לא יאבד, אלא יישאר שלנו עד גיל 120 — הוא ״וזכרת את ה׳״, שהרי ״הוא הנתן לך כח״. הוא נותן לך בריאות, ילדים, דירה, פרנסה. הכול ממנו!
ומה קורה כשמחמיאים לי? ״כמה את מחוננת!״, ״כמה את מוכשרת!״. אין צורך לומר: ״מה פתאום!״. הרי בעצם את חולמת לשמוע שוב את השבחים! צריך להשיב: ״תודה. אבל זו לא אני, זו מתנה מהקב״ה״.
גם אם עבדתי ימים שלמים כדי לראות סוף־סוף בסוף החודש את המשכורת ולשמוח בה, בתוכי צריכה להישאר התחושה שהכול ממנו. אם איננו שוכחות ולו לרגע שהכול מהקב״ה, מובטח לנו, בעזרת ה׳, שכל זה יישאר אצלנו ויישמר עבורנו.
ראו מה עוד כתוב באותה פרשה (דברים 7:17): ״ כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם״. הקב״ה מרגיע את עם ישראל. לפני הכניסה לארץ היה עליהם לגרש ממנה את כל העמים שחיו בה — 7 עמים. איך עושים זאת? מאיפה מתחילים? אילו היו מסתמכים רק על כוחותיהם, מי היה מבטיח להם הצלחה?! אבל ה׳ מבטיח להם: ״לא תירא מהם״ (7:18). מדוע זה יעבוד? מפני שהם זוכרים מי נותן להם כוח להילחם.
אני רוצה לשתף אתכן במשהו ששמעתי לאחרונה. לפני שנים רבות נסעתי למסע באתרים יהודיים בפולין, בערים שבהן חיו יהודים ובמחנות שבהם רצחו אותם. אושוויץ, מיידנק. מעט היסטוריה, אבל ההתרשמות במקום חיה יותר. וזכיתי להגיע למה שהייתה בעבר ישיבת ״חכמי לובלין״, שהתפרסמה מאוד בזכות תלמידי החכמים שלימדו ולמדו בה. אל ראש הישיבה הזאת היו מגיעים ממרחקים כדי להתייעץ וללמוד ממנו דרכים לחינוך יהודי איכותי.
אחד הבאים שמע פעם, בשעה בלתי שגרתית, קולות מוזרים בראש גרם המדרגות. הוא החליט לעלות לשם ולבדוק מה מתרחש. כשעלה ראה את ראש הישיבה עצמו, הרב שפירא, שהתפלל בקול בריכוז ואמר: ״הוא הנותן לך כוח לעשות חיל״ — ״הוא נותן לך כוח לעשות (מעשים) של גבורה״. אך חיל הוא גם ראשי התיבות של המילים ״ישיבת חכמי לובלין״. כלומר, הרב שפירא קרא כך לישיבתו כדי לזכור כל הזמן מי נותן לו כוח.