הרבנית לאה גנס
אחד הדברים ההרסניים ביותר לבית היהודי הוא דיבור לא נקי. איך לשמור על נקיות הדיבור?
בראש ובראשונה מדובר, כמובן, בלשון הרע (דברי גנאי), וברכילות (דברי רכילות ושיחות המעוררות סלידה ושנאה). אבל אפילו מילה פוגעת שנזרקה כבדרך אגב יכולה לפצוע כחץ, ואילו מילות תמיכה ועידוד ומחמאות יכולות לרפא. בתים יהודיים רבים נחרבו בידי אנשים שפגעו זה בזה במילים יום אחר יום.
בספר ירמיהו (9:7) כתוב: «לשונם חץ מחודד, היא מדברת מרמה; בפיהם הם מדברים בשלום עם רֵעָם, ובלבם מכינים לו מארב». חץ יכול לעוף רחוק כל כך, עד שהאדם אינו יודע מה אירע לו – האם פצע מישהו או נפל על הארץ. מי שירה את החץ אינו יכול להשיבו לאחור. כך גם אנחנו: לאחר שהוצאנו מילה מפינו, אנו עלולים לגרום לחורבנו של עולם שלם – עולמו של אדם אחר. אבל ייתכן שאפילו לא נהיה מודעים לכך!
קורה שבבוקר, בתוך ההמולה, אדם פולט כמה מילים פוגעות לפני צאתו מן הבית.
בהמשך היום הוא שוכח אותן, אבל האווירה בבית כבר השתנתה. בני ביתו נפגעו מהמילים האלה, שכאילו משוטטות בבית כל היום, ובני הבית «נתקלים» בהן. המתח גובר, כולם עצבניים וכעוסים. ובערב מי שאחראי לכך אפילו לא יזכור זאת.
כך נהג גם דואג האדומי, שהתלונן בפני שאול המלך על הכוהנים בעיר נוב – הם נתנו מחסה ומזון לדוד, המלך לעתיד. דואג סיפר לשאול לשון הרע, ובכך גזר כליה על כל הכוהנים, תושבי העיר נוב – המלך ציווה להוציאם להורג בעוון בגידה.
כמה שידוכים התבטלו, כמה משפחות התפרקו, כמה אנשים לא התקבלו לעבודה בגלל אנשים מלאי קנאה, שאמרו בשקט שתי מילים רעות על אדם והפיצו שמועה שלא אומתה – והכול בגלל קנאה!
עולמות שלמים נחרבו!
המשך יבוא
הכינה: גב׳ זיסי סקרז׳ינסקיה