הדיבור שלנו – בנייה על חורבות

אנחנו, בונות הבית היהודי, צריכות להיות מהנדסות טובות מאוד, לחשוב היטב על דברינו ומעשינו. אז באמת נוכל לבנות.

בנייה צומחת גם על חורבות – אדם מיואש ומדוכדך, ששום דבר לא מצליח לו – שומע פתאום דברי עידוד ותמיכה, גם בלי שהתכוונו לכך – זה עובד.

אתן דוגמה. לאחרונה כישלונות רודפים את האבא במשפחה מסוימת. כל מה שהוא עושה נכשל, הכסף הולך ואוזל, אין לו כוח וגם אין לו מצב רוח. אבל פתאום הוא שומע שיחה בין אשתו לבנו במטבח:

– אמא!

– שקט, אל תצעק, אבא נח.

– אבל בדיוק רציתי לשאול אותו…

– לא עכשיו. אבא עייף. הוא עוסק בעניינים חשובים כל כך, והוא מותש. אנחנו צריכים להעריך אותו על כל מה שהוא עושה בשבילנו. לכן, בבקשה, היה שקט יותר ותן לאבא לישון כמה שהוא צריך.

כמובן, יהיה לאבא נעים לשמוע כמה הוא חשוב וכמה זקוקים לו במשפחה. ויהיה לו נעים עוד יותר משום ששמע את השיחה במקרה. לילדים, לא פחות מאשר למבוגרים, נעים לקבל מילה טובה מהורה. והיא משפיעה עליהם כמו מים מחיים על צמח במדבר.

מלבד לשון הרע ומילים פוגעות – אילו עוד דברים שנאמרים עלולים להשפיע באופן הרסני על המשפחה?

צריך להיזהר מאוד מדברי גנאי ומקללות. כתוב בגמרא (מגילה, 15 ע״א): “אל תהי קללתו (של) הדיוט (אדם פשוט) קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה (בראשית, 20:16): ‘הנה הוא לך כסות עיניים’, והדבר התקיים בזרעה (בראשית, 27:1): ‘ויהי כי זקן יצחק וכהו עיניו, (ולא יכול היה) לראות…’”.

חכמינו כותבים שלמילים יש כוח לבנות ולהרוס, גם אם האדם לא התכוון למה שאמר.

כמה סיפורים כאלה אנחנו מכירות! רבותינו הגדולים, שכל ברכה שלהם שווה זהב, לא זרקו מילים לרוח. אבל גם אדם פשוט צריך לחשוב על מה שיוצא מפיו. שום מילה אינה נעלמת. יהודי אינו יכול לומר: “אל תשימו לב! סתם אמרתי את זה”. אצלנו שום דבר אינו “סתם”. אנחנו לא מרגישות זאת ולא מודעות לכך, אבל מן “הזוהר”, מן הקבלה, אנחנו יודעות שלכל מילה שנאמרת יש כוח משלה. לעיתים קרובות אנשים עלולים לומר בכעס משהו כמו: “שכבר ייעלם מהבית הזה! שלא אראה אותו!” וכשזה קורה, הם אינם יודעים מה לעשות עם עצמם מרוב חרטה.

כך כתוב גם על ברכות (מגילה, שם): “אל תהי ברכתו (של) הדיוט (אדם פשוט) קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור התברכו מפי אנשים פשוטים – וכך התקיים. ושניים אלה הם (המלך) דוד ו(הנביא) דניאל. את דוד בירך ארוונה, כפי שכתוב (שמואל 2, 24:23): ‘…ויאמר ארוונה אל המלך: ה׳ א-לוהיך ירצך’. ואת דניאל – דריווש, כפי שכתוב (דניאל, 6:17): ‘א-לוהיך, שאתה עובד אותו תמיד, הוא יציל אותך!’”.

וכפי שכתוב במשלי (22:9): “נדיב (טוב עין) יבורך על שהוא נותן מלחמו לעני”. מבחינת המשמעות זהו תרגום נכון, אבל אם נבין את המילים כפשוטן, נקרא כך: “מי שעינו טובה יבורך”. “מי שעינו טובה” – אלה הכהנים, מפני שהם תמיד מביטים בעם ישראל באהבה. לכהנים יש תכונה נפלאה, המתבטאת בכך שברכותיהם מתקיימות.

אבל לא רק הכהנים – כל אדם צריך להשתדל להיות מן המברכים ולא מן המקללים.

המשך יבוא

הכינה: גב׳ זיסי סקרז׳ינסקיה