הרבנית לאה גנס
אני רוצה לפתוח במשל שימחיש היטב את כל מה שנדבר עליו בהמשך.
עשיר אחד ממוצא אצילי התארח אצל אציל עשיר אחר. הוגשה להם ארוחה מפוארת, והמנה הטעימה ביותר בארוחה הייתה «מעיים ממולאים». הטבח תכנן את הרכב המלית עד לפרט האחרון – הטעם היה פשוט שמימי! כל האורחים ליקקו את האצבעות. והעשיר שלנו קרא לטבח הראשי הפרטי שלו והורה לו לרשום במדויק את כל המרכיבים ואת תהליך ההכנה, כדי להכין בהמשך מנה כזאת בשמחות. טבח אחד ביקש מהאחר את המתכון המפורט, ורשם שלב אחר שלב מה צריך לעשות, את כל המרכיבים ואת היחסים ביניהם.
בפעם הבאה שבה העשיר שלנו ציפה לאורחים חשובים, הוא הורה לטבח להכין את מנת המעיים – ולא חסך בהוצאות. כשהמנה הוגשה במשתה, בעל הבית ציפה שעל פני האורחים יתפשטו חיוכים של עונג, אבל לא כך היה! הם עיקמו את פניהם וירקו! כשגם הוא טעם, השתנו פניו. הטעם היה מחריד, והריח – גרוע עוד יותר! העשיר דרש שהטבח יבוא אליו והורה לו להסביר את עצמו: איך הוא מעז לבייש אותו כך?! הטבח הצטדק ואמר שעשה הכול בדיוק לפי המתכון. איכשהו הבין העשיר שהטבח שלו אינו משקר, והורה לו להתארגן ולצאת לדרך, לבקר שוב אצל הטבח של אותו אציל ולשאול אותו מה הבעיה.
כשהטבחים החלו להשוות את המתכון, התברר שהכול נכון. הם חשבו ותהו מה השתבש?! ופתאום הבזיק במוחו של הטבח השני: הרי היה צריך לשטוף היטב את המעיים מבחוץ ומבפנים! «אבל לא הזכרת שום דבר על כך במתכון!» – ניסה הטבח הכושל להצטדק. «מבחינתי מובן מאליו שאי אפשר להכין מנה מעודנת וטעימה ממעיים שלא נשטפו וריחם רע. אף שהמלית היא מעדן של ממש, ברור שהמעטפת קלקלה הכול. זה לחלוטין אינו ראוי לאכילה!» – השיב הטבח של האציל.
הטבח שבמשל דומה לאדם שמשתמש בפיו לתפילה וגם לשיחות שאינן נעימות לקב״ה.
אבינו שבשמיים ברא אותנו «נפש חיה, רוח ממללא», כפי שמתרגם אונקלוס, כלומר «נפש חיה, רוח מדברת». «גם בעלי החיים, כמו האדם, נקראים נפש חיה, אבל האדם נבדל מבעלי החיים בכך שיש בו דעת ודיבור», אומר רש״י. ומה עושה האדם בדיבורו?! הוא «מלכלך» את פיו במילים רעות, ואחר כך משתמש באותו פה כדי לומר תפילות. אין פלא שהן אינן נעימות למלך.
כעת איננו מדברים אפילו על לשון הרע (דברי גנאי, כלומר דיבור רע על הזולת). יש עוד סוגים רבים של דיבור שצריך להימנע מהם מצד «סור מרע» (התרחק מן הרע), ומצד אחר יש מצוות רבות («עשה טוב») שאנו יכולים לקיים באמצעות הפה: לשבח ולהלל, להודות, לבקש. הגברים לומדים תורה.
השחתת כלי כמו הדיבור דומה לכך ששר המלחמה של המלך היה נלחם נגד המלך בכלי הנשק של המלך עצמו.
אם אנו נוהגים כך, אנחנו גרועים אפילו מבעלי החיים – אין להם תבונה, אבל הם אינם מתקוממים נגד בעליהם.
המשך יבואהכינה: גב׳ זיסי סקרז׳ינסקיה