זיסי סקרז׳ינסקיה
כידוע, בכל שאלה, מספר הדעות כמספר היהודים. הדבר נכון עוד יותר לגבי עקרות הבית היהודיות, שלכל אחת מהן שיטות משלה, שפיתחה לאורך השנים, ל״הישרדות בתקופה העמוסה״, כלומר להכנות לחגים.
יש נשים שמסוגלות לתכנן את יומן ממש בדיוק של רבע שעה, ויש כאלה שהנסיבות (קראו: ילדים קטנים) אינן מאפשרות להן להירגע כמעט בכל שעות היממה. אולם גם אלה וגם אלה נאלצות בשלב כלשהו להתמודד עם השאלה הבלתי נמנעת: איך להתכונן לחג כך שיתבזבזו על כך כמה שפחות תאי עצב. ואם עם בהלת ההכנות השבועית הקטנה (שבת) כולן מצליחות להתמודד, הרי שלפני החגים, ובייחוד ראש השנה, שנחגג במשך יומיים גם בישראל וגם בתפוצות, מגיע הזמן לתכנון מחושב יותר. ובשנה הזאת ימי החג מתחילים ביום ראשון, מיד לאחר השבת, דבר שאינו מקל כלל על המשימה.
וכאן הרבה תלוי בכמה שעות יש לאישה הזאת ביממה. כלומר, כמובן, לכולנו יש 24 שעות, או 1440 דקות, או 86400 שניות. אבל הזמן שכל אחת יכולה להקדיש באופן יעיל לבית שונה מאישה לאישה. יש נשים שעובדות 8 שעות ביום, ובתוספת הנסיעות — בסך הכול 10 שעות מחוץ לבית. אחרות הן אימהות למשפחות מרובות ילדים במשרה מלאה, שאצלן לכאורה הכול סובב סביב הבית, אבל כל אותם ״שבעה זאטוטים״ דורשים תשומת לב ויחס סבלני. ויש עוד הרבה מאוד מקרים אחרים, בין שני המקרים שתוארו לעיל וגם מחוץ לטווח שביניהם.
להיות מאורגנת לקראת החגים — אין זה רק חלום נעים שמקל על החיים.
זו ערובה לשלוות הנפש של המשפחה כולה — החל, כמובן, באמא וכלה בילד הצעיר ביותר. כשאמא יודעת שהמקרר מלא אוכל, צלחת שהתהפכה לא תעורר תגובה סוערת מדי. כשכל החולצות מכובסות (מגוהצות — זה כבר לפרפקציוניסטיות J), גם כתמי גלידה מתקבלים בשלווה יחסית.
כמובן, יש נשים שמעידות על עצמן: "אני עובדת הכי טוב בתנאי לחץ", "אני מתחילה לבשל לשבת בשעה שתיים בצוהרי יום שישי — והכול בסדר". אבל בואו נודה שהן מיעוט מוחלט. עבורנו, "עקרות הבית הפשוטות", לחץ פירושו מתח, צעקות, דמעות… פירושו רצון לוותר על תחילת סעודת החג ולהסתתר, כמו דוב, במאורה, ושיהיה שקט!
והרי בסופו של דבר, הכי חשוב שלכולם יהיה טוב, ושכולם יהיו במצב רוח שמח וחגיגי.
וחיוכה של אמא בחג שווה יותר מן העוגות הטעימות ביותר. לכן חשוב מאוד לתכנן הכול מראש. אבל גם אם לא, העיקר הוא להעריך נכון את המצב, להבין מה אספיק לעשות ומה כבר לא (או שאספיק, אבל באיזה מחיר…) ולעצור בזמן. ואולי אפילו ללכת לנוח.
הסתקרנו לדעת כיצד מתמודדות עם משימת ההכנות לחגים נשים מקבוצות שונות מבחינת גילן, הרכב משפחתן, עבודתן וכמובן אופיין. עניינו אותנו כמה נקודות: הקניות לחג מבחינת הזמן וההוצאות, הכנת הדברים העיקריים ולוחות הזמנים.
אם כן, ההכנות לחגים בעיני עקרות הבית היהודיות:
המרואיינות שלנו, שאנו מודות להן מאוד, שיתפו אותנו בניסיון שצברו, בטיפים ובעצות חשובות. כדי להבהיר את התמונה, נציין גם את תחום העיסוק של כל אחת.
רבקה ט׳, ירושלים. גננת אמנות (מנהלת אמנותית וגננת בגן ילדים) ומרצה במכון לנשים.
אין לי מסגרת שעות קבועה כלל במהלך השבוע. אני עובדת בכל יום, יום עבודה מלא — מהבוקר ועד 5 בערב, והנסיעה הלוך ושוב אורכת 1,5 – 2 שעות. בערבים אני מלמדת נערות לימודי קודש, וגם נוסעת לעזור לבתי הבכורה עם בתה המיוחלת. לכן מבחינתי אין דבר כזה ״הכול ביום האחרון״ — אני פשוט לא יכולה להרשות זאת לעצמי. לפיכך, עליי להוציא לפועל מראש את תוכנית ההכנות שלי לחגים.
את הקניות אני מתכננת לעשות בעיקר שבוע לפני החג; לכל היותר, אם יגיעו אלינו אורחים, אקנה בהמשך עוד כמה דברים קטנים. נוסף על כך, יש אצלנו מקפיא נוסף, שאפשר למלא מראש בבשר ובדגים, בפלאפל, בבורקס ובמאפים אחרים. כך, במקרה שאין ברירה, אפשר להוציא משהו ולחמם אותו בלי להתרוצץ בין המינימרקטים בשכונה.
השלב הבא הוא השבת של השבוע שבו חל ראש השנה. אני מכינה את כל המנות החמות בכמות כפולה — בשר, דגים, מילוי לבלינצ׳ס או אפילו את הבלינצ׳ס עצמם. חצי אגיש לשולחן, ואת החצי השני אקפיא לשבת הבאה — יישאר רק לחמם, וזה הכול!
בשבוע שלפני ראש השנה אני עובדת בכל יום — מיום ראשון ועד יום שלישי, ונשאר לי רק הערב, כשאני חוזרת הביתה עייפה, ורוצה רק דבר אחד: לאכול וללכת לנוח. אבל מי כבר ייתן לי! בכל זאת, החלטתי בנחישות שבכל ערב אכין מנה אחת לחגים הקרבים, למשל, אחד מן ה״סימנים״. ואת הסלטים אפשר לחתוך אפילו ממש לפני ההגשה לשולחן, אם מכינים מראש את כל המרכיבים.
ליאת ד׳, מקסיקו–ירושלים. עובדת סוציאלית שפרשה.
בינתיים אני מחפשת עבודה, ולרוב נמצאת בבית, עם הילדים. אבל זמן מיותר ממילא אין לאף אחת. אני חושבת שאין לי שום צורך בבהלת ההכנות של הרגע האחרון: אני מאבדת את העשתונות ואינני יכולה להתרכז כשאני מרגישה שנשאר מעט זמן.
לכן אני מכינה תוכנית מראש. אשתדל לערוך את הקניות כבר שבוע לפני ראש השנה. אני מכינה רשימה מלאה, כולל המתוקים. כלומר, שבוע לפני החג כבר יש לי במקרר כל מה שצריך.
נוסף על כך, בדרך כלל חברה ואני מסכמות להכין את ה״סימנים״ בשביל שתינו. כלומר, אנחנו מחלקות בינינו בערך שווה בשווה את כל סימני החג ומכינות כמויות כפולות, ואחר כך שולחות זו לזו את הסימנים המוכנים — לשתי סעודות. זה נוח מאוד לשתינו וחוסך זמן — אפשר לנקות, להשרות ולבדוק פעם אחת, אבל בכמות כפולה, ואחר כך זה מתבשל מעצמו. זה מהיר יותר מלהכין כל ״סימן״ בנפרד. ה״סימנים״ שאני מכינה אינם מנה מיוחדת, אלא חלק מן הסעודה. כלומר, בעיקרון זהו סלט או תוספת שאוכל להגיש לשולחן גם בשבת.
בדרך כלל אני דואגת שיומיים לפני החג כבר הכול יהיה מוכן אצלי. בימים האחרונים אני רק מנקה את הדירה. אמנם אין לי ילדים ממש קטנים ואף אחד לא מלכלך, אבל בכל זאת נעים לי לנקות במיוחד לכבוד החגים. העיקר בשבילי הוא השלווה בבית ובמחשבותיי.
רחל ד׳, חיפה. אמא למשפחה מרובת ילדים במשרה מלאה. יועצת לחינוך מיוחד בגיל הגן ובגיל בית הספר.
חגים של יומיים? הרי זה בדיוק כמו ברוסיה! שם התרגלנו לזה. אמנם עכשיו אנחנו רבים פי כמה…
בעיניי, העיקר שתהיה פלטה (פלטת שבת חשמלית). אז אני יכולה להתמודד עם הכול. הרי בחג אפשר לחמם הכול — גם מרק וגם בשר ברוטב. ולשבת אפשר אורז ושניצלים, הם יבשים. רק יהיה צריך להוסיף מים למיחם (קומקום לשבת), כי אף שהמיחם שלנו גדול למדי בפני עצמו, עד סוף החג המים בוודאי ייגמרו.
כמובן, אנחנו עושים את כל הקניות מראש, בערך שבוע לפני החג. אבל בעיקר אנחנו מחכים להנחות ולחלוקות (קנייה סיטונאית במחירים מוזלים למשפחות גדולות) כדי לקנות בשר וירקות. המשפחה שלנו גדלה מאז שעלינו לישראל, וכמובן, אנחנו משתדלים לקנות את כל מצרכי המזון במבצעים מיוחדים. ובחגים אנחנו גם מקבלים לעיתים קרובות כרטיסים מחנויות, וגם זה מקל מאוד על החיים. רק דבר אחד חסר לי! יש ספר כזה, ״אבא, אמא, 8 ילדים ומשאית״, מאת אנה־קתרינה וסטלי. רק משאית חסרה לנו כדי שנהיה מאושרים לגמרי! (צוחקת)
אנחנו תמיד מבשלות יחד, בתי הבכורה ואני; היא אוהבת מאוד לאפות ובכלל עוזרת לי. הילדים שלנו, כמובן, אינם דוגמה מייצגת: הם אוכלים מעט, וכבר הפסקתי לשבור את הראש על זה. בעידודו של בעלי, כמובן. בתחילה ניסיתי כל הזמן למצוא דרך לרצות כל אחד, אבל עם הזמן הבנתי שלא מציאותי להכין 4, 5, 6 סוגי אוכל שונים. ובשלב הזה בעלי אמר: ״די! או שהם אוכלים את מה שמגישים להם, או שיסתובבו רעבים״. כמובן, אף אחד לא נשאר רעב, במיוחד מאז שגיטה שלי למדה לאפות ועוזרת לי בכך. בבית תמיד יש עוגה כלשהי — לעיתים קרובות מעשה ידיה.
אגב, גם לחגים אנחנו מכינות בעיקר פשטידות, עוגות וקוגלים. זה מה שרוב ילדיי אוכלים. אני הייתי מסתפקת רק במבחר ה״סימנים״ הקלאסי, כמו ברוסיה: תפוח בדבש, סלק, גזר, ראש דג, רימון, תמרים, וגם דגים. אבל ״הבקיא בהלכה״ הצעיר והמתבגר שלנו, דוד, מתעקש על סימני החג כמנהג ירושלים, כלומר רוביא, כרתי וקרא, וגם סילקא בצורת עלים. אם זה חשוב לו — בבקשה. אם הילד עצמו מרגיש בכך את טעם החג…
אצל הבנות שלנו, ההכנות לחג חייבות לכלול קניית בגדים חדשים, דבר שכמובן מכביד על התקציב לצד שאר ההוצאות, אבל כך יש לנו בגדי שבת לעונת החורף.
ולסיום, כמה עצות מועילות:
- לקראת החג אפשר לקנות הרבה ירקות לסלטי ירקות חיים, חסה, נבטי סויה ואספסת (אלפלפה) — הם יחזיקו מעמד 3-4 ימים.
- אם אין ברירה, אפשר גם לא להתעקש ולהשתמש בשימורים.
- כדאי לחפש מראש ראשי דגים בחנויות. בדרך כלל, יומיים לפני ראש השנה כבר אי אפשר לקנות אותם בנפרד.
- ירקות במרינדות מסוגים שונים נשמרים מצוין, ומכיוון שיש מנהג שלא לאכול מאכלים חריפים מאוד בראש השנה, אפשר להכין לירקות מרינדה מתקתקה.
- להרתיח מים למיחם — למי שחוששות להשאיר את הגז דולק — אפשר גם בעזרת נרות. מסדרים 6-8 נרונים סביב כירה קטנה, מוזגים את המים לסיר בעל תחתית דקה ומכסים אותו במכסה. אל תשכחו לקנות ולהדליק מראש נר שדולק יממה! כעת הוא יבוא לעזר — ממנו מדליקים את הנרונים, והמים רותחים! ובעניין האש אין צורך לדאוג — זמן הבעירה של נרות כאלה מוגבל.
- העיקר — לא לכעוס! כפי שנתייחס אל הקרובים לנו, כך, אנו מקווים, יתייחס אלינו בית הדין של מעלה!
- בהחלט כדאי להאזין לשיעוריה של הרבנית ציפורה חריטן בנושא ניהול משק הבית. זה יחסוך זמן, וגם אפשר להאזין תוך כדי הבישול.
- אחד מרגעי השיא הבולטים ביותר הוא שמחת תורה. זהו החג האחרון ברצף חגי הסתיו, ובמובן מסוים — שיאם. קבלת התורה בשמחה. לכן חשוב ביותר שלאמא עוד יישארו כוחות לשמוח, ללכת עם הילדים הקטנים לבית הכנסת, לראות את אבא רוקד ואת האחים הגדולים (למי שיש). שמחת המצווה היא הדבר שחודר לנפשם של ילדינו ונשאר בה לנצח. ההנאה והשמחה בחגים יהפכו בעתיד לאותו "מנוע" שיניע אותם לחיות חיי תורה, לדבוק בה ולא לעזוב אותה. וזאת בלי להזכיר ש"ושמחת בחגך" ("שמח בחג שלך") היא מצוות עשה מן התורה, הדורשת, כמו כל מצווה אחרת, עבודה מיוחדת כדי לקיימה. לכן כדאי להתכונן לשמחת תורה בקפידה מיוחדת: כך שבערב החג כבר לא יהיה צורך להכין אוכל, אלא רק, נניח, לנקות (עם ילדים קטנים אין דבר כזה "לנקות מראש"), ואחר כך להספיק גם לנוח ולאגור כוחות )).