42. העוסק בלימוד תורה חייב לעמוד בראותו את רבו או תלמיד חכם אחר.
43. עדיף לחכם או לרב לעבור בדרך שבה ייאלצו כמה שפחות אנשים להפסיק את עיסוקיהם ואת לימודם כדי לעמוד מפניו.
44. אם נכנסו לחנות שניים, ואחד מהם הוא תלמיד חכם המוכר לכן או רבכן, יש לתת לו קדימות כדי שיקבל שירות ראשון.
45. אסור לנהוג בחכמים בזלזול, ועל אחת כמה וכמה לבזות חכם. התלמוד קובע שאדם העובר על איסור זה אינו יכול להתרפא ממחלותיו ומאבד את חלקו בעולם הבא.
למעשה, במקרה זה מדובר בעבירה על כמה מצוות בבת אחת:
1. הוא אינו חש כל יראה מפני החכם ואינו מכבדו (ראו ״דברים״, 6:13);
2. הוא אינו מקיים את מצוות ״והדרת פני זקן״ (״מפני שיבה תקום והדרת פני זקן״ (״ויקרא״, 19:32));
3. עליו נאמר גם: ״דבר ה׳ בזה״ (״זלזל במה שאמר אלוקים״ (״במדבר״, 15:31)).
בתלמוד נאמר שירושלים נמסרה לידי האויב ונחרבה רק לאחר שהחלו לזלזל בתלמידי חכמים, לביישם ולהשפילם בכל דרך.
46. כאשר מבזים חכם או רב, אסור לשתוק; יש להביע התנגדות ולגנות זאת.
*** ליל שמחת תורה. כל העיר משתתפת בריקודים ובהקפות (ריקודים במעגל עם ספר תורה). כשהשעה כבר הייתה מאוחרת ואנשים החלו להתפזר לבתיהם, קרא הרב יהושע לייב דיסקין לגבאי בית הכנסת ולחש דבר מה באוזנו. הגבאי הקשיב לרב, הרים את ראשו והכריז בקול: ״מתחילים את ההקפות מחדש״. כולם, כאילו דבר לא אירע, שבו למקומותיהם הקודמים והחזן החל לשיר. כשנסתיימו ההקפות החוזרות, כל הנוכחים בקושי גררו את רגליהם, אבל איש לא שאל שאלות. האנשים התפזרו סוף־סוף לבתיהם לסעודה. בנו של הרב, שנותר עם אביו ביחידות, שאל אותו: - אבא, איזו טעות נפלה בהקפות הראשונות? הרב יהושע לייב השיב בקצרה: - אחד מתלמידי החכמים לא קיבל את ההקפה שהיה זכאי לה[1].
[1] במהלך ההקפה מכבדים אנשים נבחרים בנשיאת ספר התורה — וזה נקרא ״לקבל הקפה״.