47. לכתחילה אסור לפנות לרב ולתלמיד חכם בבקשה לעשות מלאכה כלשהי. אולם מותר לו עצמו לעסוק במלאכה או לשמש אדם אחר, אם הדבר נעשה לצורך פרנסה ויש בכך צורך.
48. המצווה לעזור לזולת חלה על כולם, אפילו על גדולי החכמים, ואם אין בסביבה אדם אחר שיכול לעזור למי שנקלע לצרה, על הרב או תלמיד החכם לבוא לעזרתו.
49. מצוות עשה להידבק בחכמים ובתלמידיהם נלמדת מן הפסוק (״דברים״, 10:20): ״ובו תדבק...״. לימוד התורה בלי להתקרב לחכמים ולרבנים אמיתיים כמעט אינו אפשרי. חכמה אמיתית וטהרה נקנות כשאנו נמצאים בקרבת אנשים צדיקים שיש בהם משהו מן השלמות. משום כך מצווה התורה ״להידבק״ ולהיות בקרבת צדיקי אמת ותלמידי חכמים. הרצון הזה ״להידבק״ יכול להתבטא בדרכים שונות, למשל בלימוד ובעזרה לרב; אפשר לפתוח עמו עסק משותף, לבוא עמו בקשרי חיתון וכן הלאה.
כשהאדם נמצא בקרבת חכמים, הוא מקבל ברכה מיוחדת מלמעלה, המסייעת לו להצליח במעשיו ובלימודו. משום כך אמרו חכמים: ״מי שמשמש את רבו זוכה ליותר ממי שרק לומד אצלו תורה״.
50. אם עמדה בפני אדם הבחירה ללכת לבית מדרש שבו התכנסו חכמים, או למקום שבו אנשים מבלים ועוסקים בדברי הבל, הרי שבבחירת האפשרות השנייה הוא עובר על מצוות התורה המצווה להתקרב לחכמים.
51. אם רב או תלמיד חכם מלבה מחלוקות, זורע פירוד בקהילה או מרכל — אין חובה לקום מפניו.