היחס לחכמים ולזקנים
10. אסור לקרוא לרבו בשמו, אפילו לאחר פטירתו. אם נמצא בקרבתו אדם ששמו כשם רבו, אסור לקרוא לאותו אדם בשמו. הוא יכול לבקש מאדם אחר לקרוא לו, או לקרוא לו בלי להזכיר את שמו, אך באופן שלא יפגע בו. אם מדובר בשם נדיר ויוצא דופן, אסור לקרוא לאותו אדם בשמו אפילו שלא בנוכחות רבו.
11. שלא בנוכחות רבו מותר לומר ״מורי, רבי […]״ (ולציין את שמו של הרב), אך בנוכחותו — רק ״רבי״, כלומר ״מורי״, בלי להזכיר את שמו.
12. אם רבו של אדם הוא אביו, מותר לו לקרוא לו ״אבי״ (אבא שלי).
13. בשעה שאדם מברך את רבו לשלום או סועד עמו, צריכות לשרות בנפשו יראה ותחושת כבוד עמוקה.
14. תלמיד אינו רשאי לשבת בנוכחות רבו בלי לקבל רשות לכך. אותו כלל חל גם על הקימה.
15. כשנפרדים מהרב, אסור להפנות אליו את הגב. לפני יציאה מן העיר יש לבקש מרבו רשות (וברכה).
16. אסור לחלוץ תפילין בפני רבו.
17. אסור להיכנס למקווה[1] או לבית המרחץ יחד עם רבו, אם אינו זקוק לעזרה.
18. אסור לעמוד בתפילה מאחורי רבו או לפניו. בטווח של 4 אמות (2 מטרים) אסור גם להתפלל מימינו או משמאלו.
19. אסור לשבת במקום המיועד לרבו (למשל בכיסאו, או במקום שממנו הוא נוהג למסור שיעור).
20. אסור לסתור את דבריו או לומר את ההפך מהם מחוץ למסגרת הלימוד.
21. בכניסה לחדר נותנים לרב או למבוגר יותר להיכנס תחילה.
22. כשהולכים עם רבו או עם תלמיד חכם אחר, אין הולכים לצדו באותו קו, אלא מעט מאחוריו, משמאלו. אם יש שני תלמידים, התלמיד הבוגר ילך מימין, והצעיר — משמאל.
23. מי שראה שרבו עובר על איסור, צריך להתריע בפניו ולהעמידו על טעותו בנימוס רב ובזהירות, למשל תוך הסתמכות על דברי הרב עצמו.
24. אם אינו יודע אם המעשה הוא עבירה, אך נראה לו שמדובר באיסור מן התורה, עליו לפנות לרבו לפני שיעשה את המעשה.
אבל אם נראה לו שמדובר באיסור מדברי חכמים, עדיף לפנות אליו לאחר מכן.
25. תלמיד צריך לעזור לרבו בכל דבר.
הדבר נוגע גם למטלות שבדרך כלל מבצע משרת. אסור לשלול מהתלמיד הזדמנות זו, שכן באמצעות הדברים האלה הוא יכול לרכוש רגישות מיוחדת לרוחניות והבנה עמוקה יותר בתורה.
26. רבים מן הדברים שנמנו לעיל נאמרו רק ביחס לרבו המובהק, שממנו קיבל התלמיד את רוב ידיעותיו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. עם זאת, אין הכרח שקיבל ממנו את היכולת לנתח לעומק ובפירוט (פלפול). העיקר הוא שקיבל מרבו את היכולת לברר את החומר כראוי, בלי לסטות מן ההלכה ומן המסורת.
27. הרב רשאי למחול על כל סוגי הכיבודים ולוותר על הצעות עזרה, אך מצוות כבוד חכמים אינה מתבטלת בכך, שכן גם כאשר אדם אינו עושה דבר ואינו משמש את רבו בשום דרך, עדיין נותרות בו תחושות כבוד ויראה כלפי רבו, וכן הרצון לעשות בכל עת את רצון רבו.
28. גם אם התלמיד עלה על רבו הן בידיעותיו והן ביכולת הניתוח שלו (למשל כשמדובר במורה בכיתות היסוד), הוא חייב לכבדו כל חייו.
29. אחד המנהגים החשובים הוא לבקר אצל רבו בחגים. אם התלמיד גר בעיר סמוכה, יש לבוא אל רבו אחת לשבוע או לפחות אחת לחודש. אם הם נמצאים באותה עיר, יש לבקרו מדי יום.
[1] בריכה לטבילות טהרה.