היחס לחכמים ולזקנים — רבו המובהק של אדם

היחס לחכמים ולזקנים

4. התלמוד אומר שרבו המובהק של אדם הוא מי שממנו קיבל את רוב ידיעותיו הרוחניות או את המפתחות להבנתן. הוא ראוי לכבוד רב יותר מן האב, שהרי האב מביא את האדם לעולם הזה, ואילו הרב מביא אותו לידי תיקון ופותח לפניו את שערי העולם הבא.

5. חכם וצדיק נודע, המפורסם בידיעותיו בתורה ועולה בהן על אחרים, ראוי אף הוא לכבוד מיוחד, ודינו כדין רב מובהק.

6. בצד הדרך היו מונחים שלושה חפצים: האחד אבד לרבו, האחר לאביו, והשלישי לו עצמו. אם אין לו זמן לקחת את כל החפצים בבת אחת כדי להשיבם לבעליהם, אלא רק חפץ אחד (למשל, כשהוא בדרך וגורלם של כל המשתתפים במשלחת תלוי בו), עליו לקחת רק את מה ששייך לו עצמו. אם יש רק שני חפצים — האחד שייך לאביו והאחר לרבו המובהק — יש להשיב תחילה את החפץ השייך לרב.

כך גם במקרה שרבו המובהק ואביו נמצאים בשבי, ומשום מה אין הוא יכול לשחרר (לפדות) את שניהם בבת אחת. במקרה זה יש לשחרר תחילה את רבו. דין הקדימה חל גם על דיני עזרה לזולת, למשל בטעינה או בפריקה, כשאדם אינו יכול להתמודד בקלות עם המשימה לבדו.

אולם אם גם האב בעל חכמת התורה, הקדימות ניתנת לו.

7. אם האב משלם בעבור לימודי בנו, הרב המקבל תשלום על ההוראה עובר למקום השני, ובהתאם לכך יש לעזור תחילה לאב ולא לרב.

אם הרב היה ממשיך ללמד גם ללא הכסף הזה, הוא נשאר במקום הראשון.

8. מי שכופר בדברי רבו, חולק עליהם כדי להשפילו או פשוט רב עמו, נחשב כמי שמרד בשכינה (הנוכחות האלוקית). מי שחושב רעות על רבו או על תלמיד חכם אחר, כאילו חושב רעות על הקב״ה עצמו. אם מישהו מזלזל בתלמידי חכמים, השכינה מסתלקת מעם ישראל.

9. אסור להשיב לאנשים על שאלות מורכבות בהלכה או ללמד בלי הסכמת רבו, גם אם התלמיד נמצא במדינה אחרת, ועל אחת כמה וכמה שאסור לעשות זאת בנוכחות הרב. אולם אם התלמיד נמצא במקום שבו אנשים עוברים על איסורים (מחוסר ידיעה), מותר ללמד אותם דברים בסיסיים כדי למנוע את העבירות.

תלמיד רשאי לחלוק על רבו בהלכה אם יש בידו ראיות כבדות משקל לצדקתו.