היחס לכהנים וללויים [1]
הכהנים היו תמיד אחראים לעבודת המקדש. כבר בימי אהרן נערך טקס הקדשה מיוחד, שלאחריו קיבל עליו כל כהן, בשל קדושתו המיוחדת, מגבלות מיוחדות, ובו בזמן זכה לזכויות יתר רבות. ואפילו בימינו, בהיעדר בית המקדש, מעלים את הכהן ראשון לתורה, נותנים לו לברך ראשון, לבחור את החלק הטוב ביותר בחלוקת רכוש וכן הלאה.
1. על כל יהודי מוטלת המצווה לכבד כהנים, וכפי שנאמר בתורה בעניין הכהנים: «וקידשתו, כי את לחם אלוקיך הוא מקריב (כקורבן), קדוש יהיה לך, כי קדוש אני ה׳ מקדישכם» («ויקרא», 21:8).
יש לבטא זאת לא רק במעשים אלא גם בדיבור. בכל הנוגע לתורה ולקדושה יש לכהנים זכות קדימה. לכן, לפני טקס מיוחד או אמירת ברכות (למשל, בחתונה או בברית מילה), יש לברר תמיד אם יש כהן בין הנוכחים, ואם יש – להעניק לו את הכבוד הראוי.
2. גם כהן שנגרם לו מום ולכן אינו יכול לעבוד במקדש, אינו מאבד את מעמדו המיוחד. לכן יש לנהוג בכבוד גם כלפיו. השאלה נותרת רק בנוגע לכהנים צעירים מאוד (מתחת לגיל 13). חכמי הדורות האחרונים נחלקו בשאלה זו, ולכן המבקשים לצאת מידי ספק צריכים לנהוג כבוד מיוחד גם בכהנים קטנים.
3. כהן שנשא אישה האסורה עליו מאבד את קדושתו הקודמת, ובהתאם לכך את כל זכויותיו ככהן. הוא יוכל לשוב לעבודה רק לאחר שיתגרש ממנה וישוב בתשובה שלמה.
4. אם אדם מצא ברחוב שני חפצים, שאחד מהם שייך לכהן והשני ללוי, יש להשיב תחילה את אבדתו של הכהן.
במקרה כזה הראשון הוא כהן, השני – לוי, השלישי – ישראל (יהודי מן השורה), והאחרון – ממזר (מי שנולד מקשר אסור – למשל, מי שנולד לאישה נשואה מאדם שאינו בעלה). כך גם במצוות פדיון שבויים וצדקה.
בדומה לכך, בברכות שלפני הסעודה ולאחריה יש לתת קדימות לכהן, ובהיעדר כהן יש ללוי קדימות על פני ישראל. אך סדר קדימה זה נשמר רק כאשר הם שווים בידיעת התורה. אם כהן זה הוא עם הארץ, ואילו האדם האחר הוא ממזר אך תלמיד חכם, המצב משתנה מן היסוד: במקרה כזה הממזר תלמיד החכם קודם.
[1] בני שבט לוי נבחרו לעבודת המקדש, כאשר החלק החשוב ביותר בעבודה, הקשור בקורבנות (כלומר, בהקרבת קורבנות), נמסר לכהנים – משרתי הקודש, צאצאי אהרן, אחיו של משה. התורה מצווה על הכהנים לשמור על כללי קדושה מיוחדים.